אכן, קולינריה חווייתית

הייתי בעבר בסדנאות בישול. בדרך כלל זה אירוע די משמים. מישהו מכין אוכל, כולם מסתכלים, רושמים הערות בדפי המתכונים המודפסים ובסוף טועמים קצת. בשביל זה לא צריך להרחיק לתל אביב, יש את ערוץ 2 בשישי אחה"צ. לכן לא מיהרנו לנצל את ההזמנה של יואב להתנסות בקורסי הבישול של המרכז לקולינריה חווייתית שנפתח לאחרונה בת"א וחבל, כי כשסוף סוף הגענו חיכתה לנו חוויה אחרת לגמרי.

רשימת הקורסים שמציע המרכז מגוונת מאוד. למרות הפיתוי לפנות ישירות לסדנת האפייה הצרפתית, סדנת המקרונים או סדנת השוקולד (לא יעזור, אנחנו עדיין תחת השפעת הביקור ההוא בפאריז), החלטנו להתחיל סוף סוף מגמה חתרנית בבלוג הקרניבורי הזה וללכת דווקא לסדנת אוכל בריא. לא סתם בריא, טבעוני. וטוב שכך, כי ככה הגענו אל אורטל.

IMG_2159

(מש מונבט. בריא.)

 

healthy

אורטל מנחה את הסדנאות לבישול בריא ביד רמה, והסדנאות שלה לא דומות בכלום לתיאור מתחילת הפוסט הזה. בסדנא הזו לא יושבים, הכיסאות הם תפאורה בלבד. כולם מבשלים במרץ תחת פיקודה, מאלתרים, מנסים, שואלים אינסוף שאלות בנושאי קטניות ושאר ירקות, מנשנשים ברוקולי ובודקים מה מתבשל במקביל בצד השני של החדר ואיך הכינו את זה. אין פה מתכונים מודפסים (תמונות ומתכונים נשלחים באימייל אחרי האירוע, אבל בלי התחייבות בנושא מידות, משקלים, זמני בישול וקבעונות אנאליים אחרים).

אורטל היא לא שפית, היא נטורופטית, ולכן היא מתעניינת בויטמינים, שומנים ומלחים הרבה יותר מאשר במרקמים, אופני חיתוך ומידות עשיה. מכאן גם גישתה הליברלית מאוד לתהליך הבישול מצד אחד, אבל הנוקשה מאוד לאיכות המזון מצד שני. שום דבר באופן ההכנה לא מאוד עקרוני ("את השום כדאי לשים בסוף. שמתם כבר עכשיו? טוב, לא משנה, לא עקרוני") אבל שימוש במלח ושמן הם גבולות אדומים שלא נחצים כאן בשום אופן. כן, זו סדנא ללא שמן או מלח. קצת סויה, אבל זהו. כלום.

את העובדה שברוב המזון שלנו יש מלח בכמויות אדירות ומזיקות כבר ידענו. מסתבר גם ששמן, לפחות שמן מחומם, זה רע. חימום של שמן הורס אותו, לא סתם מפחית את הרכיבים הבריאים בו אלא ממש הופך אותו ללא בריא (הפרטים הטכניים שמורים במערכת, אנחנו רק דאגנו להפנים את המסר). אז מה עושים? מוותרים על מלח בבישול ביתי (לאט, בהדרגה, כמו כל התמכרות). ומה עם השמן? או. ככה גילינו את נפלאות ה"טיגון" במים. כן, במים. בשלב זה ניפרד לשלום מהקוראים הנאמנים עודד ודני, שבטח לא יכולים לשאת את זה יותר, ונמשיך בעניינינו.

מסתבר שאפשר להחליף שמן במים בכל פעולת טיגון/הקפצה של אוכל. שלא תבינו לא נכון, כשמשתמשים במים כבר לא מדובר פה בטיגון אלא בסוג של אידוי, אבל זה תהליך שיכול להחליף טיגון בכל תבשיל. "טיגנו" במים בצל כבסיס למרק ולאורז – הוא לא משחים כפי שקורה בטיגון אמיתי, אלא נעשה שקוף ומתרכך. כל התהליך זהה לחלוטין לטיגון רגיל – שופכים קצת מים במחבת חם, מחכים שירתחו, מוסיפים בצל ומחכים זמן דומה לזמן הטיגון. מים נוטים יותר להתאדות, אז צריך לשמור קצת מים חמים בהיכון להוסיף מדי פעם, אבל זהו. התוצאה היא בצל מאודה שיכול לשמש לכל מטרה.

הדעות בסדנא היו חלוקות לגבי איכות הטעמים שמתקבלים באידוי מהסוג הזה, אבל היה קונצנזוס חד משמעי לגבי מנת הירקות המוקפצים המופלאה והפלאית. פלאית, שכן לא היו בה שום רכיבים חוץ מירקות טריים מוקפצים במים וקצת רוטב סויה (שוב ושוב ניגשנו לאורטל לשאול אם היא בטוחה-בטוחה שלא צריך להוסיף כלום, ושוב ושוב היא איימה בעונשים חמורים על מי שיעז להוסיף רכיבים נוספים), וכנגד כל הסיכויים זכתה המנה הזו בתואר המנה המנצחת בסדנא. לטעמי האישי, הוויתור על השמן לא רק שלא גרע מהטעם אלא להיפך, שיפר פלאים את המנה הזו, שבדרך כלל הופכת בקלות לערימת סמרטוטי ירקות שמנוניים.

ערכנו ניסיונות קולינריים נטולי שמן נוספים, והכנו את כל החשודים המידיים כשמדובר באוכל בריא: מרק עדשים וירקות, אורז מלא, אורז עם שעועית מש (על הקינואה כבר ויתרנו מפאת כמויות האוכל הבלתי שפויות שהצטברו לאיטן על השולחנות). ואז שלפה אורטל פצצה נוספת: פסטה. טבעונית. עם קמח מלא. למרות הבעות חוסר האמון של המשתתפים, הכנו פטוצ'יני ורביולי יפהפיים בעבודת יד, ללא ביצים, מלח או שמן, שהיו בטח גוררים קריאות שבר מצד שף איטלקי, אם היה עובר באזור. גם כאן תהליך ההכנה היה ברוח הפילוסופיה של אורטל (כמה מים צריך לשים? כמה שצריך עד שזה נהיה בצק טוב. במה נמלא את הרביולי? לא יודעת. מה בא לכם? תחליטו).

Pasta

(אורטל והפסטה )

אחרי שלוש שעות אינטנסיביות שעברו במהירות ערכנו שולחן גדול והתיישבנו, מרוצים וגאים, לאכול. אין מה להגיד, למי שמורגל באוכל תעשייתי לוקח זמן להתרגל לאוכל הזה. כלומר, לטעמי התבלינים החזקים (כמון, כורכום, לימון) שמנסים לפצות על החוסר במלח, שמאוד מורגש כאן. היו מנות שהתקבלו באהדה גדולה יותר וכאלו שפחות, אבל זו בהחלט הייתה חוויה שונה ומעניינת. ועם כל זאת, למרות ההמנעות הקשיחה מכל רכיב לא בריא במהלך הסדנא, הכי חשוב בסופו של דבר, כך אורטל, זה מה שטוב לנפש. אם הנפש נהנית משוקולד טוב (הנפש שלי, למשל) אז חשוב להיענות גם לה ולחטוא כשצריך.

את שאריות האוכל ארזנו ולקחנו הביתה. למחרת, בארוחת הצהרים במשרד, האורז הצבעוני והמושקע שהבאתי זכה לקריאות התפעלות מצד שותפי לשולחן, וגם היה לי אפילו יותר טעים מאתמול. אולי אני מתרגלת?

 

עלות סדנת בישול בריא במרכז לקולינריה חווייתית היא 190 ₪.

נטורופטית אורטל מגן

פורסם בקטגוריה ביקורת אירוע, בריא, כתבת אורח. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

5 תגובות בנושא אכן, קולינריה חווייתית

  1. מאת מיכל‏:

    רונה, היה כיף! ויופי של פוסט! מתכוונת להתאמן היום על מנת הירקות המוקפצים בבית
    : )

  2. מאת אהרון‏:

    יופי של פוסט רוני, נראה לי שאנצל את הקשרים שלי עם ההנהלה ואדרוש שיקבלו אותך ככתבת וצלמת מן המניין.

  3. מאת נעמי‏:

    אחלה פוסט. צחקתי. טוב, אולי אני אסכים להפחית בכמויות המלח. וגם השמן? נראה לי קשה אבל כנראה שהכל עניין של הרגל.

  4. מאת דני‏:

    אז מזה ניצלנו… הקפצה במים נשמע כמו רעיון רע מאוד. הרי כל הרעיון של הקפצה או אידוי בשמן הוא ליצור את אפקט מיילרד/קרמליזציה כדי לשחרר סוכרים ולהוציא את טעמיהם.

  5. מאת אלכס‏:

    איזה זריזה את, אני עדיין בוחר תמונות ומנסה לחבר משפטים אחרי החוויה שעסקה בהמון בריאות , אולי אפילו יותר מדי.

השאר תגובה