בירז 2013. מהיכן באנו ולאן אנחנו הולכים?

מאת דני עוזיאל ~ 4 בינואר, 2013. בקטגוריית: ביקורת, ביקורת בירה, בירה.

IMG_6562

תערוכת הבירה המובילה של ישראל או-טו-טו יוצאת לדרך בפעם השלישית. בתור קדימון הוזמנו לתדרוך ולאירוע טעימות מקדים של חלק מן הבירות שיוצגו בה. כמו בעבר, גם הפעם האירוע המעניין עורר מחשבות לא רק על בירות ספציפיות, אלא על כלל המגמות שאפיינו את שוק הבירה בישראל בשנה החולפת.

הרושם הכללי שנוצר השנה הוא שישנה האטה בתחום הבירות הישראליות לאחר הסערה שאפיינה את 2011. בשנה זו מספר מבשלות בוטיק בולטות הפכו למסחריות ומבשלות בוטיק חדשות רבות צצו. השנה לא אירעו פריצות רבות מסוג זה. אחת הסיבות לכך היא כנראה עליית המס על הבירה. כתוצאה מכך העליה במחירי הבירה לצרכן הפכה את בישולה לפחות משתלם מבחינה מסחרית. שחר הרץ, הכהן הגדול של הבירות בישראל, ציין באירוע הטעימות כי זו אינה בהכרח מגמה שלילית, אלא התפתחות בריאה וטבעית בשוק שהגיע לרוויה מסוימת. לדבריו, המצב כנראה לא כ"כ נורא כי הרי אף מבשלה לא נסגרה.

סיכום שנת הבירות כפי שהשתקפה בשוק מחנה יהודה כמקרה בוחן למצב הבירות הכללי מראה שאכן לא הכל שלילי. על מדפי חנויות המשקאות המחודשות של השוק עלו השנה מספר בירות חדשות, הן מן הארץ והן מחו"ל. לפחות אחת מחנויות אלו אף הציבה מדפים חדשים לבירות וסיידרים בנוסף לארון הגדול שהיה קיים בה מקודם. חמארות השוק התרחבו והרחיבו את מבחר הבירות שלהן. ב"שוקה" כבר מזמן מגישים רק בירות ישראליות – רובן של מבשלות בוטיק. הפאב "קה פאסה" הגדיל לעשות והזיז הצידה את מערך ברזי הסן מיגל שלו כדי לפנות מקום לכל ההיצע של מבשלת שריגים המעולה. למרבה הצער במקביל נראתה כאן המגמה המדאיגה של עליית מחירי הבירה לרמות לא-רציונליות, והדבר ניכר במיוחד במחירן של בירות שריגים.

קשה לומר כמה משפיעה עלייה זו על הצריכה. חלק ניכר ממקומות האוכל בשוק מציעים בירה מן החבית, ואפילו דוכן המעורב הירושלמי העממי החדש שנפתח בסמטה של "קה פאסה" מציע שלוש בירות מן החבית, כולל שני סוגי פרנציסקנר. הרושם הוא שאף אחד לא חושב אפילו כיום לפתוח מקום ללא בירה מן החבית. ההיצע הגדול המתמשך מן הברזים וההיצע הגדול והיציב על מדפי החנויות רומזים על רמת צריכה שלא השתנתה. אולי בכל זאת יש מקום לאופטימיות.

IMG_6564 IMG_6554

לא ברור לנו עדיין איזו מגמה תייצג תערוכת בירז 2013. בניגוד לאירוע של שנה שעברה, הפעם רוב הטעימות היו של משקאות מתוצרת חוץ. כמו כן, לא היתה הפעם בהיצע אף בירה שבושלה במיוחד עבור האירוע. באירוע השנה תהיה נוכחות של מעל ל-40 מבשלות, כולל מבשלות בוטיק רבות. השנה יהיה שוב דוכן של ענק החיטה הבווארי פאולנר, אבל חברת קוקה-קולה החליטה שלא להציג השנה את מותגי הבירה שהיא מייצגת בארץ.

גם מבחינה ארגונית יש שינויים. בכל אחד משני ימי התערוכה תתאפשר כניסת קהל מקצועי בלבד בין השעות 14:00 ו-17:00. לאחר מכן תתאפשר כניסת הקהל הרחב בתשלום והטעימה תתאפשר רק באמצעות קופונים (מנייר, לא אלה שמתנדנדים על העצים).

אחרי שסיימנו לעסוק בעניינים כבדי המשקל, עברנו לנושאים קלילים יותר. ליתר דיוק, עברנו מן הקל אל הכבד. הטעימה כללה 2 סיידרים ו-11 בירות, מהן 4 ישראליות.

IMG_6536 IMG_6537

הנרי ווסטונס, סיידר מדיום סוויט (4.5%)הישר ממחוז הרפורדשייר שבווסט מידלנדס מגיע סיידר תפוחים קליל, נעים וטעים מאוד. ניחוחו תפוחי מאוד. משקה קיצי מעולה.

ווסטונס, אינגליש וינטאג' סיידר (7.3%) – סיידר יבש, מיושן וחזק שמכינים ממיטב קטיף תפוחי הרפורדשייר. יש לו טעם עצי יותר מאחיו הקליל וטעמו עמוק יותר ומורכב יותר. גם זה משקה שהייתי מעדיף לשתות בקיץ.

מוסקו, רד (כ-5%) – אייל אדמדם בנוסח אנגלי שהמגיע מן המושב בעל השם הבלתי אפשרי "זנוח" שליד בית שמש. זוהי מבשלה חדשה יחסית המצטרפת אל מעצמת הבירות של מטה יהודה. ניחוח מעט קרמלי הנובע מקליית הלתת וטעם מתקתק עדין. אייל קליל למדי ולא רע, למרות שהרושם שלי הוא שרוב הנוכחים בטעימה לא אהבו אותו.

IMG_6538

קופרס ספרקלינג אייל (5.8%) – למרבה ההפתעה הבירה הבאה שנמזגה לכוסותינו מגיעה הישר מאוסטרליה. רובנו התנסינו בפוסטרס האיומה, אשר קלקלה משנות ה-80 הרבה חלקות טובות באנגליה. לשמחתי היתה כאן חוויה מתקנת. זוהי בירה לא מסוננת בעלת גוון צהוב יפה. ניחוחה פירותי ופרחוני וטעמה דגני מתקתק. בסוף הלגימה ניכרת מרירות קלה. בירה טעימה מאוד ממושבת העונשין העתיקה.

וויצ'ווד, הובגובלין (5.2%) – אחת מן התחתיות הראשונות באוסף שלי היתה של בירה זו. אספתי אותה בפאב באוקספורד לאחר שהתרשמתי מן הבירה כדבעי. בזמנו חוזקה היה 4.5% בלבד, אבל כנראה שבמסגרת המגמה של חיזוק הבירות האנגליות לרמתן המקורית גם במבשלת וויצ'ווד החליטו ללכת עם המגמות הרווחות. זהו אייל חום בעל ניחוח קרמל שבעקבותיו טעמי קרמל מודגשים. יש לה מרירות מאוזנת היטב ונעימה.

פולרס, לונדון פורטר (5.4%) – אחת הבירות העתיקות בעולם של אחת ממבשלות הענק הראשונות. הפורטר היתה בירה כהה ומיושנת שהחלו ליצר בלונדון במאה ה-18. אירי אחד בשם ארתור גינס הסתובב בלונדון בתקופה זו והתרשם מן הפורטר. עם שובו לאירלנד הוא ייסד מבשלה שהחלה ליצר בירה כזאת והשאר היסטוריה. הקליה החזקה של הלתת ניכרת בניחוח ובטעם. יש בה חמצמצות של קפה ושלל טעמים אחרים. בירה מורכבת ומעניינת.

 IMG_6540IMG_6545

דנסינג קאמל מידנייט סטאוט (5%) – מכאן ההמשך הטבעי היה לסטאוט. מבשלת דנסינג קאמל היתה מחלוצות בירות הבוטיק בארץ ועל כך היא זוכה בכבוד רב. לטעמי בירות האייל שלה מרשימות יותר מן הסטאוט. למרות שלכאורה בירת סטאוט אמורה להיות בוטה יותר מבירת פורטר בגלל קליה חזקה יותר של הלתת, כאן טעמי הקליה היו דוקא קלושים למדי. כמו כן, היתה לה מתקתקות של ממתק כלשהו ופירותיות שאינה אופיינית כלל לבירות מסוג זה.

מבשלת הגליל, סיזון (7%) – רובנו חשבנו ישר על מלחמת המחתרות של תקופת טרום המדינה. בפועל מדובר בבירה צהבהבה-עכורה המגיעה מקיבוץ מורן שבצפון. יש לה טעם מתובל למדי עם מתיקות דבש ורעננות ניכרת. ציינתי לעצמי שהיא אולי רעננה מדי עבור בירה בחוזק כזה.

IMG_6551

פאבו טריפל (9%) – הופתענו לראות ששם המבשלה מופיע כעת בעברית על תווית הבקבוק. זוהי ברית טריפל ישראלית נוספת. בעבר התרשמתי מן הטריפל של עמק האלה והנה צצה לה מתחרה ראויה. יש לה ניחוח קרמל חזק ומתיקות מרירה האופיינית לבירות ממשפחה זו. בירה כבדה ומעניינת.

IMG_6550IMG_6556 

לה טראפ איזיד'ור (7.5%) – בירה המגיעה מן המנזר הטראפיסטי היחיד מתוך שבעה שנמצא בהולנד. בירה זו הושקה בשנת 2009 לציון 125 שנה להקמת המנזר והיא נקראת על שמו של הברומייסטר הראשון שלו. נעשה בה שימוש בכשות שמגדלים במנזר. עם כל הכבוד למסורת הטראפיסטית, צר לי לציין שבדומה לבירות אחרות מסוג זה שטעמתי, גם כאן הטעם היה לא נעים. היה כאן שילוב של חמיצות, מרירות ומתיקות, אשר העניקו לבירה טעם תרופתי ולא נחמד.

דובל טריפל הופ (9.5%) – מיד לאחר מכן זכינו לפיצוי נהדר בדמות בירה בלגית נדירה המיוצרת בכמות מוגבלת מדי מספר שנים מאז שנת 2007. ביצורה משתמשים בשלושה סוגי כשות במקום שניים בטריפל הרגילה. באמצעות משחק במרכיבים יש לה ניחוח משכר של פירות הדר ובזיליקום. למען האמת קשה היה להפסיק לרחרח אותה. טעמה פירותי ועשבוני, כאשר הבזיליקום נמצא גם כאן ברקע. בירה מרתקת וכנראה כוכבת הערב. ניתן להשיגה רק בבקבוקי 750 מ"ל שעולים כ-75 ₪.

מרדסו טריפל (10%) – המשכנו לעלות בסולם החוזק האלכוהולי עם בירת טריפל בלגית קלאסית זו אשר מיוצרת במבשלת דובל. ניחוחה כמעט ולא הורגש והיו לה מרירות ומתקתקות מאוזנות עם מתיקות מסוימת. היא לא ריגשה אותי במיוחד, בעיקר לאור שתי בירות הטריפל שטעמנו לפני כן.

קסטיל קווה דה שאטו (11%) – שיאו של הערב מבחינת חוזק. אם אזל הדלק בחללית שלכם, תוכלו למלא את המיכלים בבירה זו. בירה כהה מאוד בעלת מתקתקות בולטת המחפה על עוצמתה ועשויה להטעות את התמימים. יש לה טעם בולט של פירות יבשים שונים ותבלינים שמזכירים מעט ממתקי חג מולד. גם אותה ניתן להשיג רק בבקבוקי 750 מ"ל.

IMG_6553 IMG_6548 אלו היו הטעימות לשנה זו. אני אוהב אירועי טעימות מסוג זה בגלל שניתן לבחון את הבירות בנינוחות תוך האזנה להסברים ותוך דיון עם מביני עניין אחרים. נקווה שזה היה הפתיח לתערוכת בירז מוצלחת ומסעירה נוספת.

פרטים על התערוכה שתתקיים ב-8-9 בינואר 2013 בהיכל נוקיה בת"א:

http://www.beers.co.il/beer_news.asp?news=1&id=282

כתבות בנושאים דומים:

נקניקיות בשמי ברלין
זחילת פאבים
בית מזכוכית. מסעדת Glasshouse, לונדון

2 תגובות על בירז 2013. מהיכן באנו ולאן אנחנו הולכים?

  1. עודד

    אם הייתי מגיע, היה לי קשה לטעום כמה מהבירות שציינת, מהן למדתי להמנע. טוב שהגעת עם ראש פתוח.
    הבירות של וויצ'ווד מרשימות אותי בכל פעם מחדש. כמו גם הבירות של הגמל הרוקד. הסטאוט שלהם נפלאה.
    מגמת הרגיעה בשוק הבירות עצובה לטעמי, אך לא מפתיעה. נושא המחיר מטריד אותי לאחרונה וחבל לי בכל פעם שאני מוותר בגלל מחיר לא הוגן לטעמי.

  2. דני

    המחיר אכן נושא שהולך ונעשה כאוב. לגבי הטעימות, בהחלט כיף לנסות ולהתנסות, גם אם חלק מהבירות לא לטעמי, השלם גדול במקרה זה מסכום מרכיביו.

הוספת תגובה