עכשיו נזכרים?

מאת עודד ~ 21 בדצמבר, 2012. בקטגוריית: בצק, קינוחים.

באיחור אופנתי, אני חושף בפניכם את המתכון של אמא שלי לסופגניות. כן, אני מודע לכך שכבר לא תשתמשו בו השנה, אל תתחילו אתי בכלל, זה מתכון של לגזור ולשמור! אם העולם ימשיך להתקיים אחרי היום, יש לכם מתכון לשנים הבאות.

IMG_1165a

הקונדיטורית הרזה

אמא שלי קיבלה את המתכון מאמא שלה, שקיבלה את המתכון ממורושקה. מורושקה היא מרים מטיאס, שעלתה מהונגריה ומראשית שנות החמישים התגוררה בדמי מפתח בדירת חדר שהשכירו סבא וסבתא שלי בקרית טבעון. היא היתה אישה נמוכת קומה ורזה מאד, שקשה היה לראות עליה שהיא מתעסקת בבצקים ומיני מתיקה. בהונגריה עבדה בקונדיטורה ובארץ התפרנסה כקונדיטורית ביתית, בדירה הקטנטונת ההיא, במטבח בגודל מטר וחצי על שני מטרים.

בכל שנה, בחנוכה, היתה מורושקה מטגנת סופגניות לכל חמשת בתי הספר של טבעון. היא לא היתה מפרסמת, לא היה לה עמוד בפייסבוק והיא מעולם לא עשתה משלוחים. הפרטים עליה עברו מפה לאוזן ומי שרצה ליהנות ממאפיה המשובחים היה מגיע לרכוש אותם בדירתה.

מורושקה, שלא פחדה ממִתחרות, העבירה לסבתא שלי, דינה, מתכונים רבים, ביניהם גם של הסופגניות, להן חיכינו בכל שנה והן ללא ספק הסופגניות הטובות ביותר שאכלתי מימיי, ואני אכלתי הרבה סופגניות, אני. שכחו מהלחמניות הכבדות והמסטיקיות שחילקו לכם בגן או בבית הספר, זה הדבר האמיתי. הן כל כך אווריריות שאם לא תחזיקו אותן חזק הן תתעופפנה לכן למעלה.

 

הקבלן

רצה הגורל וחנוכה אחד נאלצה סבתא דינה לבלות את החג בבית חולים. סבא שלי בא לבקר אותה והיא אמרה לו בצער שהשנה לא תוכל להכין סופגניות. סבא שלי לקח את ההרמה הזו להנחתה והכריז שהשנה הוא יכין את הסופגניות. סבא קלמי, שהיה קבלן בנין עם זוג ידיים קשות ומחוספסות מסיד ומלט, לא היה הטיפוס הבשלן. הוא אהב לגדל תפוחי אדמה ולהכין יינות (שיכרים) משזיפים ורימונים, אבל זה הכי קרוב שהגיע למטבח. בביקור הבא שלו בבית החולים הוא הביא לסבתא סופגניות שהכין בעצמו מהמתכון שמצא במחברת שלה, ויודעי דבר מספרים עד היום שהן היו אפילו מוצלחות יותר מאלו שהכינה סבתא.

 

הסופגניות של מורושקה, עם שינויים קלים של אמא שלי (48 סופגניות ואחת קטנה)

אמל"חIMG_0903b

50 גרם שמרים טריים (הקוביה, לא השקית ולא יבשים ולא שמרים מיוחדים מטימבוקטו)

1 ק"ג קמח

2 ביצים

½ כוס סוכר

קורט מלח

½2 כוסות חלב ומים (בערך חצי חצי, או רק מים) פושרים

2 כפות ברנדי (תוספת של אמא שלי)

100 גרם חמאה (במקור מרגרינה) רותחת

ריבה/שוקולד מריר/נוטלה/סחוג

 

תו"ל

IMG_0884

בכוס גדולה עם מעט מאד מים פושרים ממיסים את קוביית השמרים עם כפית סוכר. מכניסים לתנור בחום 45 מעלות (זה מאד נמוך) לכרבע שעה, עד שרואים פעילות טובה של השמרים. כפי שאפשר לראות בתמונה, במקרה הזה הם איימו לגלוש מהכוס ולהמלט מהתנור.

 

 IMG_0892

מוסיפים את השמרים לקערה עם הקמח והביצים.

 

IMG_0914a

מוסיפים לקערה את הסוכר והחלב עם המים ומערבבים היטב בכף.

מוסיפים גם את הברנדי ומערבבים היטב.

 

IMG_0933

מוסיפים את החמאה הרותחת ומערבבים היטב. החמאה מאחדת סופית את כל המרכיבים.

IMG_0965

מכסים את הקערה במגבת/שקית ומתפיחים כשעה.

 

IMG_1859a

מחלקים את הבצק לארבעה חלקים. על משטח מקומח בנדיבות מרדדים במערוך מקומח בנדיבות כל חלק למלבן בעובי של כסנטימטר אחד.

 

על חצי מרוחב המלבן מסמנים בכוס את מיקומי המילוי. מניחים במרכז כל עיגול כפית ריבה או כפית נוטלה וחצי קוביית שוקולד מריר. אם אתם עושים גם שוקולד וגם ריבה, טגנו קודם את אלו עם השוקולד, שכן הוא נוטה פחות לברוח מהבצק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מקפלים את החצי הריק של המלבן על החצי המסומן עם המילוי. קורצים עם אותה כוס הסימון עיגולים מסביב למילוי ומניחים את הסופגניות לעתיד על מגבת נקיה. מכסים במגבת נוספת ומתפיחים כ-30 דקות.

IMG_1868a IMG_1869a

 

IMG_1874a

בסיר גדול מחממים שמן עמוק לטיגון עם חתיכת גזר (כן! זה מסכל את נטיית השמן להשרף). כשהשמן חם דיו מניחים בתוכו בזהירות כמה שיותר סופגניות, כדי שתשמורנה זו על זו מפני התגלגלות, ומכסים במכסה.

IMG_1149a

אחרי כדקה/תיים מקטינים את הלהבה, מסירים את המכסה ובעזרת מזלג או כף מחוררת הופכים את הסופגניות, שאמורות כבר לקבל גוון זהוב יפה. מטגנים עוד כדקה/תיים.

 

IMG_1161a

שולים את הסופגניות המוכנות ומניחים במסננת לניקוז השמן.

מסדרים זו לצד זו וטובלים משני הצדדים בסוכר (סבתא) או מפדרים באבקת סוכר (אמא). ואם יש בפנים שוקולד אפשר לסמן אותן בשוקולד:

IMG_1880a

(צילם: אבא)

כתבות בנושאים דומים:

זה לא רק נראה טוב
ברעצל, אתה יקר לי כעך
מרכבות, סברסים ובשר טוב – זוהי יפו

13 תגובות על עכשיו נזכרים?

  1. מיכל

    יוווו.. נראה משו משו!

  2. אהרון

    מוכן להישבע בנקיטת סופגניה, שזה הכי טעים שיש.

  3. עודד

    אתה משוחד

  4. ינון

    נראה ונשמע טעים!!!! המשקל בבית נראה מגניב

  5. עודד

    זה משקל לביצה, של סבתא דינה כמובן
    שים לב שהוא מראה רק 30 גרם. זה משום שאמא שלי הכינה ביום הצילומים רק חצי כמות (50 גרם חמאה) ורגע אחרי התמונה הזו הוסיפה עוד 20 גרם.
    כל הכבוד לקורא אהרון ששם לב! אתה זוכה באספקת ריבה חופשית עד סוף העולם, שזה כנראה בעוד כמה שעות. תהנה!

  6. אראלה

    טיגנתי בשבת (נר שמיני של חנוכה) לילדים ולנכדים. מקורי, בלי ברנדי (בפעם הבאה אנסה…). טיפ נוסף – להכין כמה בלי מילוי, רק עם סוכר מבחוץ – יש נכדים שמעדיפים. עילם טוען שהוא מחכה רק לסופגניות האלה – כל השנה. לא נשאר כלום…

  7. דני

    הא! טריק הברנדי. סבתות מעבירות אותו כבר מאות שנים מפה לפה כדי למנוע שמנוניות.

  8. אהרון

    היות וסוף העולם מתמהמה, מה עם הריבה?

  9. ע

    לא רק נכדים מעדיפים, ישנם גם ילדים שבזמנו העדיפו סופגניות ללא כלום. נטורל. אגב היום, אם הם כבר חוטאים בחטא הסוגפניה יעדיפו סופגניית שוקולד או ריבת חלב.

  10. דני

    בסוגית המילוי אני מעדיף את גישתה של אימא שלי. היא מכינה אותן בלי מילוי (מתכון דומה מאוד לנ"ל) ומגישה לשולחן עם צנצנות של ריבות תוצרת בית. כל אורח מחורר את הסופגניה שלו עם כפית ומכניס פנימה את הריבה החביבה עליו.

  11. חנה

    דני, אתה צודק בגישה, אבל אין סיכוי שטעם המילוי המטוגן ישווה לכל מילוי אחר שימולא בסיום הטיגון. וזו הגדולה של הסופגניות הנ"ל

  12. chou

    הרעיון הזה למלא בריבה לפני הטיגון מצא חן בעיני אני אאמץ אותו

  13. עודד

    לא לשכוח לתת קרדיט לסבתא דינה

הוספת תגובה