רוב חובבי הבירה מסתפקים בשתייתה או בהכנתה, אבל מי שבאמת מתעניין יירצה גם לקרוא על ההיסטוריה שלה. ישנה אסכולה הטוענת כי כל ההיסטוריה האנושית סובבת סביב ייצור הבירה ושתייתה. זוהי אולי הגזמה, אבל שני ספרים ישנים-חדשים של היסטוריון הבירה האנגלי פיט בראון טוענים שאין ספק כי ההיסטוריה האנגלית עוצבה ע"י בירה.
לבריטים ישנה כידוע אובססיה להיסטוריה שלהם. בניגוד לעמים רבים אחרים, הם גם יודעים לכתוב עליה. היות והבירה והפאב הם בין המוסדות האנגליים הידועים ביותר, אין פלא שישנם שלל ספרים על בריטניה ובירה. פיט בראון עבד בעבר בפרסום והתעניינותו בהיסטוריה של הבירה החלה כאשר יום אחד הוטל עליו להכין מסע פרסום עבור סטלה ארטואה והייניקן. ב-2003 הוא עזב את הפרסום והחל לכתוב על בירה במשרה מלאה. מאז הוא כתב שלושה ספרים על בירה. בראון אמנם אינו טוען בגלוי כי הבירה היא האלמנט המרכזי בהיסטוריה האנושית, אבל הרעיון מופיע אצלו פעמים רבות, למשל בטענה כי הצורך במאמץ קיבוצי על מנת לייצר בירה היה גורם מכריע שדחף את בני האדם להתקבץ ביישובים.
ספרו הראשון Man Walks into a Pub כורך את סיפור הבירה והפאב בהיסטוריה של בריטניה הגדולה. סיפורה של הבירה קשור בעצם בשני מרכיבים עיקריים: ייצורה וצריכתה. תולדות ייצור הבירה באנגליה מתחילים ב"נשות הבירה", אשר ייצרו בירה בבית ומכרו מדי פעם עודפים לשכנים או לעוברי אורח. השינוי הגדול בייצור התרחש במסגרת המהפכה התעשייתית. בתקופה זו קמו יצרני הבירה הגדולים וענף ייצור הבירה הפך לאחד מענפי הייצור החשובים ביותר של התקופה. התחרות הגוברת בין היצרנים באה לידי ביטוי בין השאר בתחרות על הפעלת מיכל האחסון הגדול ביותר. התחרות הסתיימה בטרגדיה כאשר ב-1814 התפוצץ מיכל התסיסה הענק של מבשלת Maux בלונדון. כ-1,470,000 ליטרים של בירה שטפו את הרחובות הסמוכים וגרמו למותם של שמונה אנשים, וכפי שמציין בראון, לאין ספור מקרי שכרות קשים.
צריכת הבירה מתוארת בייחוד סביב תולדות הפאב. בראון מתאר את ארבעת המוסדות המוקדמים מהם נוצר הפאב המודרני: בית הבירה, הטברנה, פונדק הדרכים והמועדון. מסתבר שלפאב היתה השפעה גדולה על תחומים שלכאורה אינם קשורים, כמו עיצוב הערים האנגליות, התפתחות הספורט ותפוצת תרבות הפנאי. עם העלייה בצריכת הבירה והפיכת יצורה לענף כלכלי משגשג, התחזק הפיקוח השלטוני עליה. עוד בימי הביניים המאוחרים ביקרו בפאבים פקחי בירה שתפקידם היה לבדוק את איכות הבירה שהוגשה בהם. המאפיין החיצוני הבולט ביותר של פקחים אלה היו מכנסי העור שהם לבשו. הסיבה המשעשעת לכך היתה שחלק מתהליך הבדיקה היה שפיכת מעט בירה על המושב והתיישבות בשלולית. היתה זו דרך בלתי מדעית, אך כנראה יעילה לבדוק את תכולת הסוכר בבירה. אם בבירה היה יותר מדי סוכר המכנסיים נדבקו לאחר זמן מה למושב והמפקח פסל את הבירה.
הפיקוח על הבירה במלה"ע הראשונה הוביל למאפיינים מרכזיים של הבירות האנגליות ושל הפאבים. השלטונות הודאגו מההשפעות הרעות של הפאב והבירה על כושר העבודה של פועלי תעשיית המלחמה והם הטילו הגבלות על שעות הפתיחה של הפאבים. הגבלות אלו הוסרו רק בשנת 2005. כדי לממן את המלחמה העלו השלטונות את המס על הבירה וקבעו את גובהו בהתאם לחוזקה. כתוצאה מכך רוב היצרנים החלו לייצר בירות חלשות יחסית בהשוואה לממוצע של 7% ויותר שהיה מקובל עד אז. מגמה זו נמשכה לאחר המלחמה כאשר השלטונות ראו שמס זה מכניס למדינה סכומי כסף נאים. מס זה הוא ההסבר לכך שחוזקן של רוב הבירות האנגליות המודרניות אינו עולה על 4%. שינוי זה גרם להיעלמותן של בירות בריטיות מסורתיות רבות, שהבולטת בהן היא ה-IPA.
בירת ה-IPA עוררה את יציר דמיונו של בראון עד כדי כך עד שהוא הקדיש לה את ספרו השלישי, Hops and Glory. התעניינותו בבירה זו הובילה אותו למסע חובק עולם בתחנות המרכזיות של חייה ובנתיבים שהיא עברה. ספר זה משלב יומן מסע משעשע עם ההיסטוריה הלא פחות משעשעת של ה-IPA. המסע מתחיל בעיר Burton-on-Trent, בה פותחה בירת ה-PA ובעקבותיה בירת ה-IPA. בראון כמובן מצטייד שם בחבית בירה מיוחדת בשם "בארי", אשר מלווה אותו לאורך כל המסע עד לסיומו בכלכותה. המסע נקרא כסיפור מתח והוא שזור ברגעים משעשעים רבים, כמו נפילתו של הגיבור אל מיימי תעלה אנגלית כשכל כלי התקשורת המתוחכמים שלו עליו.
כפי שתת הכותרת של הספר רומזת, לדעת המחבר ה-IPA סייעה לבריטניה להרחיב את האימפריה שלה ולחזק את אחיזתה במושבות במהלך המאה ה-19. הסיבות שהביאו לפיתוח ה-IPA היו מורכבות יותר משנדמה. בניגוד לדעה הרווחת, מסתבר שבירת PA מברטון הגיעה להודו כבר בתחילת המאה ה-18, שם צרכו אותה אנשי "חברת הודו המזרחית" – אימפריה כלכלית-עסקית מרושעת ואדירת ממדים, שהובילה את ההתפשטות האימפריאלית הבריטית באסיה. בראון בדק את חשבונות ההוצאות של אנשי החברה וגילה שחלק ניכר מזמנם בניכר הועבר בסביאה. עד הגעת ה-IPA חיסלו אנשי החברה כמויות עצומות של יינות ייבוא אירופאיים ושיכר התמרים ההודי המקומי, העראק – משקה חזק במיוחד שהיה אחראי לשיעור התמותה הרב של שליחי האימפריה בהודו. המבשלות של ברטון החלו לחשוב ברצינות. על השוק ההודי רק לאחר שהממשלה הבריטית הגבירה את המכס על ייצוא בירה לאירופה – שוק הייצוא העיקרי של מבשלות בריטניה בתקופה זו.
נושא שעולה כחוט השני בהיסטוריה של הבירה באנגליה הוא המאבק בה. מסתבר שכבר בימי הביניים עוררה הבירה, או ליתר דיוק תוצאות סביאתה, התנגדות ציבורית. ההתנגדות התחזקה במאה ה-19, כאשר מיליוני פועלים פיצו על האומללות של חיי היום-יום בעידן התעשייתי באמצעות סביאה ללא גבולות. באנגליה התפתחה תנועה חזקה שדרשה איסור גורף על ייצור משקאות אלכוהוליים ומכירתם. תנועה זו כמעט והצליחה לעשות באנגליה את מה שהצליחה מקבילתה האמריקאית לעשות בארה"ב ב-1920. אחד הגורמים שהכשילו את היוזמה באנגליה היה ניסיונם של מתנגדי האלכוהול לאסור את העסקתן של מוזגות בפאבים בדיוק בתקופה בה תנועת שחרור האישה תפסה תאוצה. המהלך עורר את זעמן של הנשים וכך נחלש כוחה הפוליטי של תנועת החרם. גורם נוסף לכישלון התנועה היה הפיצול הפנימי בתוכה בין אלה שדרשו איסור מוחלט ובין אלה שרצו רק הגבלות.
בסופו של דבר הבירה האנגלית ניצלה ואחרי שנות דעיכה ניכרת כיום גם באנגליה מגמה של חזרה אל הבירות הישנות של המאה ה-19 וחידוש פניהם של פאבים רבים.
שני הספרים כתובים בצורה רהוטה ומצחיקה לעיתים עד דמעות. הם מלמדים לא רק על ההיסטוריה של הבירה, אלא גם על ההיסטוריה של אנגליה. לחיים.
Brown, Pete, Man Walks Into A Pub: A Sociable History of Beer (2nd updated edition), Pan, 2010, 407 pp.
Brown, Pete, Hops and Glory: One man's search for the beer that built the British Empire, Pan, 2010, 256 pp.
קישור לבלוג הבירה של פיט בראון:
http://petebrown.blogspot.co.il/
מרתק! אני כמעט בטוח ששמעתי כבר את הסיפור על מיכל התסיסה שהתפוצץ בלונדון. או ממך או שקראתי על זה בשנה האחרונה.
מה שהיה חסר לי כשקראתי את זה. ……זה כוס בירה ביד.
ככה ההנאה היתה כפולה.
אהרון, אני מסכים אתך. כל פעם שאני קורא אחד מירחוני היין שלי, אני משתדל לעשות זאת עם כוס יין ביד.
אין ספק שיש הרבה היסטוריה משעשעת מאחורי הבירה…