בין דוכן דגים לדוכנים עמוסי פירות וירקות, ליד ממלכת החלבה ובמרחק מספיק גדול מהמוכר בכניסה לשוק שמבהיל את הקהל בצעקות המודיעות שירד המחיר של העגבניות בחצי שקל לעומת החצי שעה הקודמת, נמצאת מסעדונת קטנטונת בשם "5 במאי", ממש באמצע שוק מחנה יהודה ההומה. מה זה מסעדונת? אפילו לא מסעדו, אפילו לא מסע.
כשעודד עבר לידה לא מזמן, היא נראתה לו כמקום טוב לעצור בו ובהמלצתו נכנסנו.
כל מה שיש בה זה שולחן וחצי, קצת מקום על הבר ומטבח מטר/חצי מטר שממנו יוצא אוכל פשוט ומצוין.
ראשונה הגיעה צלחת "טעימות" ועליה פרוסות בגט עם שילובים שונים של ירקות ודגים (לא טעמתי אך נשמעו לעיסות ותגובות חיוביות מהצד השני של השולחן). על שתיים מהפרוסות היתה גבינת קממבר ועליה אגוזים. טעמתי וזה היה מעולה.
לאחר מכן הגיע קפרזה עגבניות. איך אפשר להגיד לא לשילוב של מוצרלה, עגבניות ובזיליקום? אי אפשר. ומיותר להגיד שהיה טעים.
מנה מעניינת מאוד היתה של אורז פרא עם לימון כבוש ועלים ירוקים (שימו לב: היא מגיעה עם כוסברה ללא אזהרה, בקשו להסיר אותה אם אתם בחצי של העולם שלא אוהב, כמוני. ולמרות זאת, היא היתה טעימה גם עם הכוסברה). מוזר בעיני להגיש ביצה קשה/רכה (כפי שמגדירים אותה בתפריט וכפי שהיא מופיעה גם בצלחת) עם אורז, אבל איכשהו השילוב היה נחמד מאוד ומקורי. אולי זה מתכון מוכר בעדה מסויימת, אבל בשבילי זה היה חדש.
כבר כמעט שילמנו כשפתאום נזכרנו שבעצם לא הביאו לנו מנה אחת. כנראה שהם לא שמעו שבקשנו, אבל תוך 5 דקות לאחר התזכורת היא הגיעה לשולחן. היא באמת היתה פשוטה ולכן לא חיכינו לה הרבה, אך כמו הקודמות לה, היתה נהדרת. עוגיות מלוחות בשתי צורות (אחת מהן עבאדי-הום-מייד) וגבינת לבנה לטבילה. ממש כמו שאמא עושה. הכל טעים, אבל צריך לקחת בחשבון שהמנות קטנות ומתאימות כמתאבנות.
פוסט קצר למסעדה קצרה, אך מיוחדת, במיקום ובטעמים.
(פק-פק)
ועודד מוסיף:
היה מעניין מאד לעבור באמצע יום עסקים רגיל בשוק מחנה יהודה ולהתקל בחמישה במאי (התאריך בו נולד עודד קוטלר, שחקן ובמאי ישראלי). דני סיפר לי פעם על המקום שמגיש Oyster Stout מחבית (היחיד בארץ עד כמה שידוע לי) ומאז אני מפספס אותו באופן עקבי. משהו נפלא קורה בשוק הירושלמי הוותיק בינות לדוכני הירקות והדגים. ביום זהו משב רוח מרענן ובלילה התפאורה משתנה והשוק הופך למשהו אחר לגמרי.
החמישה במאי הוא מקום זערורי ברוחב שלושה מטרים ובאורך שישה. המטבח קטן יותר ממטבח של צוללת, ואני מתכוון לצוללות הגל הישנות של הנייבי הישראלי. חצי ממנו בר והחצי השני מקום לסועדים. מעל ראשי הסועדים ישנם קולבים ועליהם תלויות שקיות עם ירקות, פירות ולחמים. זה המזווה.
מוסיקת פאנק ביום הולכת טוב עם הבירה ולא מעיקה עליך. ארבעה עובדים מתפעלים את המקום והכל רגוע. ויברציות טובות, כפי שניסחו זאת בעבר. ממליץ להגיע, בייחוד לגברים שמחכים לאשתם שמודדת בגדים.
5 במאי
רחוב עץ החיים 56
שוק מחנה יהודה, ירושלים
מידע נוסף על המקום המוזר. דבר ראשון, יש עוד שתי בירות מן החבית: גסר האוסטרית וקסטיל רוז' הבלגית. אחת הבחירות האקלקטיות ביותר שאני מכיר. דבר שני, מומלץ מאוד להגיע לשם בסביבות שמונה וחצי בערב ולראות איך המקום הזעיר הולך ומתפרש לו אל תוך הרחוב המקורה של השוק. לעיתים מגיע לשם גם די.ג'יי ופעם ראיתי שם אפילו הופעה חיה.
מי שרוצה באמת לראות את השוק בפעולה בשעות הערב מוזמן להכנס לסמטא המקבילה.
יש עוד הרבה מה לכתוב על שוק מחנה יהודה.
באמת הגענו בערך בשמונה וחצי. במקביל הגיע בחור שלכבודו כנראה הגבירו את הווליום של המוסיקה עד כדי חרשות (כמעט). אולי היה זה הדי. ג'י.
היה מדהים לראות איך ביום חמישי בערב השוק "חי ובועט" כאילו אמצע היום. רק לקראת תשע החנויות מתחילות להסגר והשולחנות החלו לצוץ בחוץ.
אכן הגישו לנו טעימות של שתי בירות שהנוכחים אהבו אך מחוסר החלטה מי מהן טובה יותר הזמינו מיקס של שתיהן ונהנו מאד.
ביצה על אורז זה מוזר אך לא זר בעולם.
בפרו הם מגישים מנת אורז עם ביצת עין מלמעלה ובתוספת בננה – מוזר אך למרבה הפלא טעים.
ביצה על אורז נשמע לי כמו קונספירציה של אחראי חדרוכל בקיבוץ.
ביצה על אורז – כמו כמעט כל דבר על אורז – זה שוס היסטרי. תחי עיראק!