בבורגונדי, חוץ מאוכל משובח, ניתן למצוא כמה מאזורי ייצור היין הטובים והידועים בעולם. גם אנחנו כללנו ביקורי יקבים ונסיעה בין הכרמים בתוכנית המסע שלנו. כדי להבין עם מה אנחנו מתמודדים פניתי לחקור מעט את הנושא.
בביתי ישנם מספר ספרים אשר כוללים הסברים על היין של בורגונדי, כולל מפות מפורטות ומסובכות להפליא. שני האזורים העיקריים והידועים ביותר הם קוט ד'ור, מקון ושבלי. על מקון ושבלי דילגנו ולכן נתרכז בראשון. ראשית, גיאוגרפיה. בגוגל ארת' ניתן להבחין היטב ברצועת זהב (והיא אכן זהובה) זו, הנמתחת לאורך כ-46 ק"מ במישור שבין העיר דיז'ון והעיירה Chagny. רצועה זו מורכבת ממספר עצום של חלקות ותת-חלקות כרמים. עיון ראשוני במפות ובספרות המקצועית לימד שרצועת הזהב מחולקת לשני תת-אזורים. האזור הצפוני משתרע מדרום לעיר דיז'ון עד למספר ק"מ דרומית לעיירה נואי סינט ז'רז' והוא נקרא על שמה: קוט דה נואי. האזור שמכאן ועד הקצה הדרומי נקרא קוט דה בון על שם העיר הגדולה יחסית שבליבו. שני האזורים מחולקים חלוקה נוספת לאזור המזרחי הנמוך שנמתח בערך לאורך האוטוסטרדות A31 ו-A6, והאזור הגבוה שממערב. כאן רוב הכרמים נמצאים על שיפולי הגבעות או ביניהן.
קוט ד'ור זו הרצועה הירקרקה האלכסונית שבין דיז'ון ובון
זו החלוקה הגיאוגרפית הבסיסית, אבל כדי לסבך את העניינים ישנה חלוקה נוספת ומורכבת להפליא המתבססת על איכות הענבים של החלקות. זוהי בעצם מערכת הטרואר הידועה. אני מעדיף לא להיכנס להסברים על חלוקה זו, אשר גם מקצוענים רבים לא שולטים לגמרי בדקויות שלה. נציין רק כי יינות רבים מיוצרים מבלנד של ענבים מאותו סוג, רק מחלקות שונות ושישנם מקרים רבים בהם יקבים מחזיקים חלקות במקומות שונים ובדרוגים שונים, אשר אינן נמצאות בקרבת היקב. ישנם שני דברים שחשוב לדעת כשמגיעים לאזור:
1) כמעט כל יינות האזור מתבססים על שני סוגי ענבים: פינו נואר ושרדונה. בתחום הלבנים ישנו גיוון מסוים בדמות כמות קטנה של יינות אליגוט וסוביניון בלאן. ענבי אליגוט משמשים לייצור יין עם חמיצות גבוהה יחסית, אשר משמש כבסיס למשקה הקיר. הבלנדים מתבססים כאמור על שילוב ענבים מאותו הסוג, אבל מכרמים שונים.
2) דרגות איכות היין מתבססות על איכות החלקות על פי הדרוג הבא (מהנמוך אל הגבוהה): בקרת איכות אזורית (AOC), בקרת איכות כפרית, פרמייר קרו וגרנד קרו. מחיר היין יהיה כמובן בהתאם.
רוב המדריכים שקראנו לקראת הנסיעה המליצו להיכנס ליקבים לאורך המסלול ולטעום. על הנייר זו נראתה משימה פשוטה מאוד וכך ביום הראשון שלנו במסלול, אחרי ביקור קצר בדיז'ון, פנינו דרומה אל תוך קוט דה נואי. מהר מאוד הסתבר לנו שבפועל נושא הטעימות אינו כה פשוט. יקבים רבים היו סגורים, למרות שבחזיתם התנוסס שלט גדול עם מילת הקסם Degustation (טעימה). ביקבים שהיו פתוחים לא דיברו מילה אחת באנגלית וניסו כנראה להסביר לנו שהיום לא מקיימים טעימות. אחרי מספר כשלונות החלטנו לנסוע אל היקב ומרכז המבקרים הידוע Château du Clos de Vougeot . אחרי הליכה בכרמים אל המבנה המרשים התברר למרבה האכזבה כי בניגוד למה שנכתב במדריך הכוכב הגלמוד, הביקור שם אינו כולל טעימות. חזרנו למכונית תוך שאנחנו טועמים בדרך ענבי פינו נואר מתוקים להפליא.
Château du Clos de Vougeot וסביבתה
כיוון שהיינו קרובים לנואי סינט ז'ורז' החלטנו לנסוע לשם ולראות אם אולי שם ניתן לטעום סוף סוף יין. אחרי תמרון חניה נאה החלטנו לשים פעמינו הפעם ללשכת התיירות של העיירה. בעקבות הביקור שם אני מציע למחוק את ההמלצה הבנאלית של כל מדריכי הנסיעות ולהחליף אותה בנוסח הבא: לפני שאתם מתחילים מסע באזורי היין של קוט ד'ור, בקרו בלשכת התיירות של דיז'ון, נואי סינט ז'ורז' או של בון. מסתבר שבלשכות ישנם עלוני מידע עם פירוט יקבים שמציעים טעימות, כתובתם, שעות הפעילות שלהם ואפילו איזה שפות זרות מדברים בהם. עלונים אלה יחסכו לחובבי היין כתותי רגלים וצמיגים רבים.
כשאנחנו מצוידים בעלון של יקבי האזור הלכנו אל יקב Marchand-Tawse, אשר נמצא במרחק 5 דקות הליכה מלשכת התיירות. כשנכנסנו שני אנשים טעמו והתברר שהיינן הנחמד דובר קצת אנגלית. טעמנו שבעה יינות, כולל אליגוט (אכן יין בעל חמיצות גבוהה), שרדונה פירותי וחמשה יינות אדומים. סוף סוף שתינו יין באותו יום. למרות שקראתי את הפרק בספרו של פיטר מייל "הרפתקה צרפתית" העוסק בטעימת יינות בבורגונדי, שכחתי לירוק וכך לקראת ערב אחרי טעימה ביקב אחד הרגשנו שמיצינו.
למרבה השמחה, בארוחת הערב שאכלנו בפנסיון שלנו קיבלנו משקה קיר מעולה שהוכן כמו שצריך מיין אליגוט. הארוחה כללה כמובן גם יין אדום מקומי.
מרתף יינות בבון
את יום המחרת רצינו להקדיש לקוט דה בון, אבל אויה, המארחת שלנו בפנסיון שלחה אותנו לראות נכס מורשת עולמית כלשהו בכיוון ההפוך וכך הגענו לבון רק בשעות הצהרים המאוחרות. למרבה המזל הכנו את שיעורי הבית לפרק זה והיתה לנו רשימה של שלושה מרתפי יין מומלצים לטעימות. איכשהו התגלגלנו אל Marche aux Vins הנמצא במרכז העיר. החיילת בכניסה דיברה אנגלית יפה ושמחה לקבל אותנו. למרות שבאתר שלהם פורסם שטעימה עולה 10 יורו לגולגולת, גבו מאיתנו רק 9. הגשנו מחאה חריפה להנהלה. עם הכרטיס קיבלנו tastevin – כלי טעימה נאה ממתכת כלשהי, שניתן לקחת הביתה בסיום הביקור. קיבלנו גם עלון קטן בצרפתית שכלל את רשימת היינות הכלולים בטעימה. אחרי שסיימנו ליד הקופה הובילה אותנו הצעירה לדלת עץ כבדה, פתחה אותה ושלחה אותנו במורד מדרגות אבן. אמנם קראנו על מקום זה לפני כן, אבל בכל זאת נדהמנו ממרתף היין הענק שנפרש לפנינו למטה. הטעימות במקום מתבססות על מודל פשוט וגאוני. כל כמה מטרים מוצבת חבית יין ועליה בקבוק. לידה ישנם מדפים עם בקבוקים נוספים וסלסילות שמאפשרות ליטול בקבוקים לקופה.
למרגלות הבקבוק כלי הטעימה
בכל עמדה ישנה מרקקה, אבל גם כאן בחרנו שלא לירוק אלא רק לרוקן יין מיותר מכלי הטעימה. כל מבקר מוזג לו מעט יין לכלי הטעימה וטועם. מלצרי יין מסתובבים מדי פעם ונכונים לענות על שאלות ולספק הסברים. כל היינות בטעימה היו מקוט דה בון. בתחילה ישנם ארבעה יינות לבנים אשר עולים בסולם האיכות והמחיר. בקבוק של הראשון, Marsannay 2010 מוצלח ורענן מאוד, עלה 7 יורו ושל האחרון, Puligny-Montrachet 2009 עלה 35 מצלצלים. היה זה יין מפתיע למדי בניחוחו וטעמו העשבוני. תוך התקדמות במחילות המרתף התקדמנו אל טעימות היין האדום. כאן מצאנו שמונה יינות, שנעו על טווח המחירים שבין 10 ל-41 יורו לבקבוק. בין האדומים נכללו שלושה בקבוקי פרמייר קרו, שבכולם ניכר טעם עמוק, כבד ומפותח היטב.
אל הטעימות האחרונות הגענו לאחר שעלינו מן המרתף והגענו אל אולמות עתיקים גדולים, ובסופם חנות מזכרות קטנה. בחנות הציעו טעימה של מוצר אלכוהולי טיפוסי נוסף של בורגונדי: קרם דה קסיס עם תכולת אלכוהול של 20%. רבות נכתב וסופר על מעלות 20% לעומת הגרסאות בעלות אחוז אלכוהול נמוך יותר. האחוז הגבוה מצביע על תכולת פרי גבוהה במידה ניכרת. טעמתי ומיד נטלתי בקבוק מן הטעימה. ריחו וטעמו של המשקה היה פירותי בצורה קיצונית. בקיצור, מרהיב. 
כשיצאנו לאחר כשעתיים גילינו שאנחנו במקום רחוק למדי מהמקום בו נכנסנו, אבל מצאנו את עצמנו ליד כרם קטן ויקב. כך סתם במרכז העיר. אחרי טעימת 12 יינות הרגשנו שקצת מיצינו, אבל נסענו לטייל בין הכרמים וכפרי היין של האזור. מומלץ במיוחד לעלות אל הכרמים שעל הגבעות ממערב ולהנות מן הנוף המרהיב.
מעבר לטעימות, עם כל ארוחה שאכלנו בזמן ששהינו בבורגונדי שתינו יין כלשהו. הפטנט החביב עלי הוא להזמין בקבוק קטן, או "תינוק", כפי שקורא לו שאול אברון. התברר שהוא מספיק לשני שתייני יין איטיים. לסיום, תצלום של "תינוק" ושל הגבעות של מערב קוט דה בון.
דני, כל הכבוד לך! נראה שעשיתם חיים וגם שתיתם יין מעולה. אין ספק שעשית לי חשק לבקר בצרפת ולטעום את היינות. דרך אגב, אם לא היית אומר "לא", הייתי מספק לך כמה ירחוני יין שיבניהם גם כתבות על בורגונדי, שם כן כתוב שלפני הגעה ליקבים מאוד מומלץ להתעדכן על זמני פעילותם.
זה הזכיר לי (שוב) את תקופתי במנדוזה, שם גם כן נתקלתי ביקבים סגורים וגם כאלה שאין בהם טעימות.
ולסיום, נראה לי שאם הייתי מגיע למרתף כזה לא הייתי יוצא… או הייתי מגיע לקראת שעת הסגירה והייתי מתחבא באיזו פינה ומופיע רק למחרת… כמובן אחרי ריקון של כמה בקבוקי יין…
יובל, אתה היית חוגג שם. במרתף היין של בון יש שלטים שמבקשים מהמבקרים לא להשתולל עם הטעימות, אבל לא ראיתי שם אף אחד שעושה זאת. בישראל זה לא היה עובד. יכול להיות שבכתבי העת המקצועיים נותנים את העצות הנכונות, אבל שלושת מדריכי הטיולים שבידי לא מציינים את המידע החשוב בנוגע ללשכות התיירות.
אני לא משוכנע שזה לא היה עובד. כשמציגים לישראלים את האפשרות להחליט בעצמם איך להתנהג הם די מזועזעים מהרעיון ולעתים אף מתנהגים יפה.