מיסיה הרצברג

לפני זמן מה נתקלתי באחד ממבצעי האנטרקוט האגדיים של גיל באיש נחמד בשם יואל. התברר כי יחד עם אביו הוא מפעיל יקב בשם הרצברג. היות ותוך כדי לעיסת סטייק עסיסי נודע לי ממנו על אירוע טעימות שהם מקיימים בט"ו באב, החלטתי לקפוץ להגיד שלום. פעמים רבות התבלבלתי בין תשעה באב וט"ו באב. פעם צמתי בשני וזללתי כמו חזיר ושתיתי כמו דג בראשון. הפעם דאגתי לרשום את הדברים נכונה וכך בצהרי יום שישי חם ומהביל של חג האהבה שמנו פעמינו אל היקב, אשר נמצא במושב סתריה ליד רחובות. שם המושב הזכיר לי שם של ציפור, אבל בדיקה מהירה (שוב תודה לויקיפדיה – ההמצאה הגדולה ביותר מאז הבירה) גילתה שהישוב נקרא על שם שבט בדואי שישב בעבר במקום.

כאמור, מדובר ביקב משפחתי שבראשו עומד מקס הרצברג, ביוטכנולוג במקצועו, ובנו יואל. המשפחה עלתה מצרפת ב-1968 ומספר משפטים שפלט מקס בשפה זו במהלך הביקור הוכיחו ללא ספק את מקורו. המקור הצרפתי בא לידי ביטוי בולט בשם היינות:  Coteaux de Sytria, שמשמעותו מדרונות סתריה.

בניגוד ליקבים רבים, ההרצברגים החליטו לפני מספר שנים להסתמך רק על ענבים מכרמיהם כדי לשלוט בצורה מוחלטת על כל תהליך ייצור היין. כיום יש ברשותם חלקה בגודל 8 דונם של אדמת חמרה וחול, המתאימה כנראה מאוד לגידול ענבים. מסתבר כי בכל האזור ישנן כרמים עתיקות מתקופת מתושלח. מתושלח היה כנראה יינן לא רע. החלקה צמודה ליקב ומגדלים בה שלושה סוגי ענבים: מלבק, מרלו וקברנה סוביניון. גונבה השמועה לאוזנינו כי הם עומדים להתחיל לגדל גם שירז. במהלך הסיור בכרם טעמנו ענבים ואני שמח לציין שהם היו טעימים בצורתם הטבעית. בכרם מדבירים רק עשבים על הקרקע והלחימה המזיקים נעשית באמצעות עמוד הדברה אקולוגי – אמצעי מרושע המושך אליו מזיקים באמצעות הפצת פרומונים. האומללים מגיעים לעמוד כדי להזדווג וחוטפים במקום זאת זץ נוראי.

כל היינות של הרצברג מתיישנים במשך שנה בחביות אלון צרפתי ואמריקאי ולאחר מכן עוד 8 חודשים בבקבוקים. להפתעתנו גילינו כי בניגוד למגמה הנפוצה בארץ של הגברת חוזק היין, כאן כל היינות הם בחוזק של 13.5%. באמתחת ההרצברגים ציון 89 שנתן רוגוב המנוח למרלו ספסייאל רזרב 2008 שלהם. מי צריך יותר מזה לקורות החיים שלו? אז מה טעמנו?

מלבק 2009 – זן ענב שבד"כ מוזכר בהקשר של ארגנטינה, אבל מסתבר שמקורו צרפתי לגמרי. חמצמצות דומיננטית, האופיינית – על פי מה שאני שומע, לענב זה. על פי יואל הוא מתאים במיוחד למאכלי בשר.

מרלו 2009 – מרלו שונה במקצת מן המרלו שאני מכיר. קליל יחסית, אבל עוקצני, חמצמץ ובועט. יין לא פשוט.

קברנה סוביניון 2009 – כבד מעט יותר וגם חמצמץ במהותו.

רזרב 2009 – בלנד של כל הענבים מן הכרם (40% קברנה סוביניון, 40% מרלו ו-20% מלבק). צבעו בהיר יחסית וטעמו מורכב, אבל עם אותה חמצמצות שניכרה בשאר היינות.

לקראת עזיבתנו ראיתי את יואל מגניב למכר בקבוק קטן עם נוזל שקוף שאיננו מים. לצערי לא יצא לי לטעום, אבל סופר לי שמדובר בשנפס שמכינים משאריות הענבים לאחר הסחיטה והמעיכה. המשקה הוא בעצם הגרסא של ההרצברגים למארק דה בורגון וקרובי משפחתו.

ובשולי הדברים. כפי ששמתם לב, מתחילה להתפתח פה מגמה מדאיגה. שני ידידינו המבינים ביין לא מצליחים להגיע לאחרונה לאירועי יין ובמקום זאת שולחים אותי. לשלוח חובב בירות לאירועי יין זה כמו לשלוח את ולנטינה טרשקובה לטיסה בחלל – והמבין יבין. רוגוב המסכן מתהפך בקברו.