שולחן לסלון בבית המלאכה

אודות יובל

לבלוג זה הביוגרפיה שלי לא כל כך מעניינת כרגע אבל אני כן יספר על איך בעצם נהייתי חובב אוכל ויין (וכמובן גם הרבה דברים אחרים). את מלוא הקרדיט אני חייב בעצם לבעל הבלוג, שמו עודד. הכל התחיל ביום אביבי בצהרים בזמן הלימודים כאשר התבטל לנו שיעור ולא היה כל כך מה לעשות. עידן, אשר יככב בעוד כמה קטעים במהלך הבלוג, הציע שנעלה למשגב עם לבקר את חברינו החדש בסביבה הטבעית שלו. הריחות היו מופלאים למרות שעכשיו אני לא זוכר ממה היו, אבל כפי שאני מכיר את עודד היום זה בטוח היה לחמניות עם עגבניות מיובשות ובזיליקום או עוגיות שוקולד עם אגוזים וצימוקים. ככל מארח טוב עודד הציע לנו משהו לשתות והוא הציע לנו קפרניות. זאת הייתה קפרניה שאני עדיין לא שוכח, ועל בטן ריקה עשתה למצב רוחי נפלאות. המשכנו הלאה לעוד כמה ליקרים כאשר גם בניהם היה לימונצ'לו אלוהי שעודד עשה במו ידיו, משהו מדהים שסובב לי את הראש עוד יותר וכנראה אחד הליקרים שבדיעבד הפעיל אצלי גם כן את יצר היצירה. באיזשהו שלב גם טעמנו פורט מצוין מאוסטרליה, פורט שעד היום עודד מהלל ורוצה ממנו עוד, עקב כך שכנראה סיימתי לו את הבקבוק בשלוק אחד (הדעות בין הנוכחים עדיין שנויות במחלוקת). מלאים בבצק מעולה ואלכוהול מעולה גם כן, בכל זאת היינו חייבים לחזור וללמוד. בשארית היום נכחתי אבל לא באמת הייתי שם. קפיצה הלאה... על האש ראשון עם החבר'ה היה סטייק עין מהסופר ועוד איזה המבורגר בסגנון אמריקאי. אני חושב אחורה וחושב לעצמי על איך לא הקאתי את הג'נקפוד הזה, אני פשוט עדיין לא מאמין שהקיבה שלי עיכלה את ה"בשר" שאכלנו. לאט לאט המושג "חבר'ה" הצטמצם וככל שבילינו קצת יותר זמן ביחד הארוחות שלנו נעשו מהטובות ביותר, כלומר אין בעצם איך לטעות – בשר מעולה, אלכוהול מצוין וחברה אגדית. גם כאן עודד נכנס לתמונה בתור אחד מהמובילים של השינוי הדרסטי באיכות האוכל שבלסנו. אין ספק בעניין כאשר אני אומר שהכל למדתי מעודד. אני גם יודע שיש עוד הרבה יותר שעוד לא למדתי ממנו. במהלך הזמן כמובן שגם לי צצו כמה רעיונות טובים בקשר לכל סוג של אוכל או כל פתיחה של בקבוק יין, אבל בשביל זה כבר תצטרכו להתעמק בכתוב בבלוג. מילה אחרונה – אזהרה. כאשר אתם קוראים את הבלוג בבקשה לסדר דלי לריר שיטפטף, כי אם אתם תקומו ולא תשימו לב אתם תחליקו ותשברו ת'ראש, וחבל.