אבא אדם

חומוס, שלא כמו כל מאכל, הוא כן נושא לוויכוח. אין מה לעשות, אבל בשביל חומוס טוב צריך להצפין. יש הרבה דעות, כתבות והמלצות על חומוסים טובים ולא כל חומוס ערב לחך של כולם. בדרך כלל, חומוסיה טובה מתחילה במקום קטן, במרכז כפר או שוק ואז כשנפוצות השמועות המקום מתמלא ועם השנים המקום גדל או עובר למקום אחר, או שנפתחים סניפים ברחבי הארץ (בדרך כלל לא מוצלחים כמו המקור). אבל תמיד הזכרון הטוב של החומוס, הוא מהמקום הקטן הראשון שבו לראשונה אכלת וקיבלת גם יחס אישי ואף מנה שניה בחינם (לא בהרבה מקומות זה קורה).

מעשה שהיה כך היה: בשבת, בעודנו בצפון, קבענו לאכול חומוס, או יותר נכון לנגב. השאלה היא איפה? סעיד סגור בשבת (שומר כשרות?). בתמרה? בחומוס המלכים בבענה? לא. נזכרתי בחומוס אבו-אדהם שבכפר יאסיף.

אמנם כבר כמה שנים לא אכלתי שם ומאז הפעם האחרונה כבר פתחו סניף בתל אביב, אבל זכרוני העלה את הטעם המיוחד של החומוס, כולל refill – חומוס קליל ומענג. אז שמנו פעמינו לכפר יאסיף. זכרוני כיוון אותי לעבר החומוסיה שהיתה ממוקמת במרכז הכפר בפינת הרחוב הראשי, אך כשהגענו למקום, כאילו לא היה ולא נברא. שאלנו את המקומיים למיקומו והם הסבירו לנו שהוא עבר מקום, ליד השוק. עם חיוך גדול על הפנים נסענו לכיוון השוק ואכן, משמאל עמדה לה בגאון חומוסיית אבו-אדהם המפורסמת בעלת החזית עם אותם ציורים כמו לפני שנים (דמות מצוירת בסגנון של הסימפסונ'ס עם מגש ביד). לזכר אותם ימים הזמנו שתי מנות: האחת, חומוס רגיל עם שמנ"ז והשניה, גרגרים ומשאוושה. בעודי מכין את קיבתי ומתאר לזוגתי (שתחיה ימים ארוכים) כמה נפלא הוא טעמו של החומוס, מגיעות המנות. טעמנו פעם אחת, טעמנו פעם שניה ובמילה אחת: א-כ-ז-ב-ה!. משהו עבר על החומוס במעבר ממרכז הכפר אל השוק. החומוס היה תפל והמשאוושה עוד היתה אכילה כי היא מכילה טחינה, שום ולימון. לסיום, חשבנו שאולי קפה שחור טוב יעביר את האכזבה, אבל לא, גם הקפה לא היה טעים והוגש בכוסות פלסטיק חד פעמיות (כמו של קידוש בצבא).

בקיצור ולענין, על טעם ועל ריח אין מה להתווכח – בפעם הבאה הולכים ישר לסעיד, רק חבל שהוא לא פתוח בשבת.