אוהבים נקניקיות? למה לכל הרוחות?

מאת עודד ~ 2 בספטמבר, 2011. בקטגוריית: בצק, הודו, ילדים, ירקות, מדריכים, עוף.

אוכל במסיבת יום הולדת לילדים מהגן לא חייב להיות נחות, דוחה, בלתי מזין, משמין ולא טעים. אפשר גם אחרת.

האינדיאנית הגדולה שלנו הגיעה בשעה טובה למצווֹת גיל ה-4 וכיאה למסורת המשפחתית צויין המאורע בשלושה ארועים נפרדים. בחיק המשפחה, בחיק הגן ללא ההורים ובחיק הג'ימבורי עם ילדי הגן וההורים. מבולבלים? גם אנחנו היינו. הארוע המשפחתי היה צנוע, חביב ועם אוכל ביתי טוב. שני האחרים כללו ממתקים, מיצים ממותקים ותת-אוכל, כמו לחמניות עם נקניקיות מהסופר וחטיפים משקית. ניסיתי למנוע את זה. אחרי הכל אני האבא של כלת השמחה, כן? שאלתי למה צריך לאכול את הג'אנק הזה והתשובה שקיבלתי היתה: "זה מה שילדים אוהבים. אם תביא משהו אחר, אף אחד לא יאכל". ובאמת בכל אחד מהיומולדתים (יומולדוֹת?) של ילדי הגן נערכה חלוקת נקניקיות בלחמניות. לפעמים היה קטשופ, פעם אחת הופתעתי לראות כרוב כבוש (שנשאר סגור, כי איזה ילד אוכל כרוב כבוש?) ובפעם אחרת התחלתי לבכות מהתרגשות כשראיתי טבסקו. אבל מעולם לא ראיתי חרדל, לא מיונז, לא בצל, לא חמוצים, לא עגבניה ובטח שלא נקניקיות אמת. "כי זה מה שהם אוכלים". הכנקניקייתם? מיד נברר.

hotty doggy

(אוכל איכות. השמחה לילדים?)

לקראת המסיבה עטיתי על עצמי תחפושת ושאלתי זהות בדויה פן מישהו ממוקירי זכרי יזהה אותי עם הרכישה המיותרת הזו. באישון לילה התגנבתי בחשאי אל הסופר, נטלתי את המגעילות הורודות הקפואות האלה וחזרתי הביתה בחסות הערפל הסמיך. הנחתי אותן על השיש, ליד הכיריים והסתכלתי עליהן בתיעוב. הן הביטו בי בחזרה בנאיביות איגנורנטית. פיכס. פתחתי את אריזות הפלסטיק וניקזתי מהן נוזל צמיגי בעל ריח סמוּרים רטובים. זרקתי לסיר עם מים והתרחקתי. הריח שהתפשט עד מהרה בבית גרם לי לפתוח את כל החלונות ולהניח סמרטוט רצפה רטוב מתחת לדלתות חדרי השינה הסגורות (כמו שלימדו אותנו במלחמת המפרץ, שצריך לעשות במקרה של כימי). הרגשתי שהבטן שלי עושה תרגילי הולה-הופ מסביב לאחוריי והתפתח בי צורך עז בלתי מוסבר לחפש דלי.

ביום ההולדת המיוחל הוצב סיר נקניקיות הדֵמֶה לצד שקית מלאה בלחמניות ולידם בקבוק קטשופ שרכשתי כדי לרכך את הטעם. אז נזכרתי כמה שנאתי נקניקיות כשהייתי ילד. אח שלי אהב אותן ולכן אמא שלנו בישלה כאלו מדי פעם. אני לא הסכמתי לגעת בזה. אם לא היה משהו אחר, הייתי מטביע לחמניה בקטשופ ובוחר לי את הנקניקיה שנראתה הקטנה מכולן. איך אנשים אוכלים את זה? אז מה אם זה זול? בימים עברו לא היה בארץ שום דבר אחר, אבל עכשיו יש ויש.

4thbday

(גם אני הייתי בן 4)

במסיבה הילדים פיזזו ושיחקו ואז נשמע קולה של החברה שרה ברמקול: "כל החברים מתבקשים לחדר האוכל!". הדרדקים עטו על הממתקים כאילו לא ראו במבה מימיהם והורה תורן עמד וחילק נקניקיות. אני הקפדתי לכסות את הסיר בכל פעם שנשאר פתוח מאחר והריח היה בלתי נסבל. הילדים התמימים ישבו ואכלו נקניקיות בלחמניות כמו לחמניה בן אברהם (ולהפתעתי הגיעו למחרת כרגיל אל הגן).

הייתי בוש ונכלם על שאפשרתי לבשר מבשרי לאכול מהדרעק הזה ועל שלא מנעתי את זה משאר חבריה לגן. אבל אז עשתה האינדיאנית מעשה שעוד ייכתב בדברי ימי עם ישראל וייזכר לנצח נצחים ולדורי דורות. חיילים ישמעו על זה מור"קים בטירונות!! הנ"לית שלי קיבלה נקניקיה ורצה אלי בשמחה מלאת דיצה. "יש לי נקניקיה בלחמניה!", היא בישרה לי אנושות. הנפתי את החיוך המזויף שלי וקיוויתי שהלחמניה תיפול לה מהיד. "את רוצה קטשופ?", ביקשתי לעזור לזאטוטתי להמתיק את הצפרדע שהיא עומדת לבלוע, אך היא סירבה בתוקף. מול עיני המודאגות היא נגסה בחילול הקודש הקולינרי הזה וברגע אחד המבט שלה אמר הכל. עיניה תרו אחרי מקום מבטחים. היא צדה במבטה שולחן נטוש, ניגשה אליו בעוז, שלפה את הנקניקיה מהלחמניה, הניחה אותה לצדה על השולחן והלכה לאכול עוד ביסלי. ככה אף אחד לא יוכל עוד להפגע מהקשקוש הוורוד הזה. רגע של גאווה.

 

לפיכך, לאחר שבחנתי היטב את תהליך השבתת הנקניקיה אני מביא לפניכם נוהל חירום לפריקת לחמניה לְאינדיאנים:

שימו לב, ילדים, אל פחד! אתם עומדים ברגליים פשוקות, יד ימין אוחזת בלחמניה. יד שמאל משוחררה, בתנופה לעבר הנקניקיה שולפים אותה בזריזות ומניחים את שתיהן זו לצד זו במקום סטרילי (בור בטחון, למשל). אֶימָתַי שהונחה הנקניקיה לצד הלחמניה כבר לא תוכל להזיק. כמעט. ליתר בטחון תנו לה עוד איזה טראח אחד ככה עם הרגל.

וכדי לתמוך בבוץ שזרקתי, אני מביא בפניכם רכיבים מעניינים כפי שהם מופיעים ברשימות על אריזות מסחריות של נקניקיות נבחרות שבדקתי:

מעכב חמצון (301-E), מחזק טעם (מונוסודיום גלוטמט), חומר משמר (250-E), תערובת תיבול, מייצבים (E-450, E-466, E-415), קרגינאן (508-E), מווסת חומציות (55-E), מעכב חומציות סודיום אריטורבאט (316-E), תבלינים (סוכרים), מלח, עמילן, עמילן מעובד (1420-E), גואר-גם, טרה-גם (452-E), חומרי טעם וריח, צבעי מאכל מקבוצת בטה-קרוטנים (קנדקסנטין). איזה כיף.

בימי ההולדת של ילדותי קיבלנו חצי פיתה עם טחינה ומלפפון חמוץ וזה היה בסדר גמור. זה לא היה מעדן מי יודע מה ולא חיכינו דווקא לזה, אבל אני גם לא זוכר שמישהו אי פעם הוציא את המלפפונים, הניח אותם לצד הפיתה וברח משם. אי לזאת ובהתאם לכך ובהמשך ישיר לכל האמור לעיל ובאשר לכל הנספח המצורף, והמתכונים כידוע הם חלק מהחוזה, חשבתי על כמה דברים שלא נורא מסובך להכין, שאת חלקם אפילו אפשר להכין מראש ולהקפיא עד ליום השמחה, ושיהיו פחות לא בריאים מנקניקיות וחטיפים. אפרופו חטיפים, מה דעתכם להגיש צלוחיות עם פירות יבשים ופירות טריים? או אולי ג’לי עם פירות בכוסות חד פעמיות?

אה, כמעט שכחתי – זה היה יום הולדת 4 הראשון בו נכחתי שהיתה בירה בתוך קערה גדולה עם קרח, בשביל ההורים הכמהים. זה הדבר השני שמפריע לי בימי הולדת של הדור הצעיר, אין בירה! מה, אם אני מלווה את בתי ליומולדת אני לא צמא? אם צובטים אותי אני לא מצטבט?

 

כדורי גבינה עם זיתים

IMG_6146

זה אלף-בית של חטיפי אירוח, שהיו להיט היסטרי בשנות השמונים של המאה האחרונה. הלחן עממי, אבל לא אתפלא אם המקור הוא רות סירקיס. אמא שלי מכינה את זה מאז שהיא זוכרת את עצמי. אופן ההכנה פשוט מאד ואפשר לרתום את הילדים לעזור לכדרר. שתי האינדיאניות שלי גילו את הכדורים האפויים בתבנית וזללו בשמחה.

 

אמל"ח

IMG_6122a

250 גרם (חבילה) גבינת טוב טעם

200 גרם גבינת צ'דר, מגוררת גס, או דק לבחירתכם

2 כוסות קמח

200 גרם חמאה רכה

1 כפית שטוחה פפריקה מתוקה

שימורי זיתים מגולענים (חשוב מאד!)

 

תו"ל

IMG_6134  IMG_6136

לערבב את כל החומרים לבצק אחיד. ליצור כדורים קטנים בקוטר 2-3 ס"מ ולשטח אותם לעיגולים.

 

IMG_6138  IMG_6140

להניח זית מגולען במרכז כל עיגול ולעטוף אותו היטב בבצק, שיקבל שוב צורה כדורית.

 

IMG_4189  IMG_6156

לסדר את הכדורים בתבנית אפיה עם נייר אפיה ולאפות בתנור שחומם מראש ל-200 מ"צ למשך קצת יותר מ-10 דקות.

הכדורים מוכנים כשהם מקבלים גוון חום שזוף. זה לא מזון בריאות, אבל זה הרבה פחות רע מהוורודות-כתומות ההן.

IMG_6149

לי יצאו הפעם 73 כדורים ואחד קטן. את הכדורים האלה אפשר להקפיא ולהפשיר ביום הדין.

 

וידוי נלוז – כשהכנתי את כל המרכיבים לצילום שכחתי מהקמח. זו הסיבה שהוא נעדר מהתמונה. אח"כ לשתי לתערובת שהזכירה לי אובצדה במרקמה. הנחתי במקרר ואצתי אל המחשב לכתוב שאפשר להניח במקרר אם הבצק לא נח לעבודה. קראתי שוב את המשפט שאך הקלדתי ותיקנתי ל"תערובת", כי אין בזה קמח. זה נראה לא הגיוני אז עליתי עם העיניים לרשימת המרכיבים וראיתי שברור שאמור להיות בזה קמח! Dough !Doh!

אם אתם רוצים להפתיע את הילדים או שיש לכם חשבון לא סגור איתם, אפשר להטמין בחלק מהכדורים שן שום או פלפל חריף, והחביב עלי מכל – זית לא מגולען. מו-הא-הא-הא!

 

ביר-בר-בר, תירס קר

IMG_6648

מסתבר שילדים מאד אוהבים תירס. אפשר לבשל קלחי תירס, אין פשוט מזה, ולהגיש אותם בפרוסות עם מלח, או תיבול פשוט של עשבי תבלין יבשים וקצוצים עם שמנ"ז. אפשר גם לטבול אותם ברוטב לא מאד בריא, אבל טעים לאללה שמכינים על ידי המסת חמאה ודבש בכמויות שוות, עם מלח ופלפל שחור (ראיתי אותו לראשונה בספר הצמחוני של נעמי ליס מיברג).

 

קציצות סוכריה

IMG_7365a  IMG_7371a

                              (מטוגנות)                                                                      (אפויות)

כל הילדים אוהבים קציצות, נכון? מה דעתכם על קציצות בלחמניה או פיתה? נשמע לי הרבה יותר מוצלח מנקניקיות בלאי. אני משוגע על קציצות הבשר ברוטב עגבניות שאמא שלי מכינה, אבל כדי שלא יאשימו אתכם בהכתמת בגדים ברוטב, אפשר להכין ללא. זה המתכון של סבתא שלי בשינוי קטן. היא היתה טוחנת בשר עוף, הודו וקורקבנים ואמא שלי צמצמה את זה להודו בלבד. תרגישו חופשי לשנות לפי טעמכם. בצל מטוגן מתחבר לי עם זה טוב בלחמניה, אבל לא בטוח שהזאטוטים יעריכו אותו כמו שצריך. אפשר להציע מיונז, קטשופ ואפילו רוטב ברביקיו.

ומה הקשר לסוכריה? כשהאינדיאנית הגדולה שלנו היתה בגן הראשון שלה הילדים המציאו ביחד את הכינוי "עוף מסטיק" לעוף שקיבלו בצהריים בגן. הגננת חשבה להיעלב, אבל הבינה שזה כינוי חיבה לעוף ולא ביקורת על מרקמו. אמא שלי תפסה על זה טרמפ עם "קציצות סוכריה" והביקוש לקציצות בקרב הדור הצעיר גדל הודות לכך.

 

אמל"ח

IMG_7354

500 גרם בשר הודו טחון

5 שיני שום, מגוררות דק

2 פרוסות לחם

1 תפ"א, מגורר דק

1 ביצה

מ"פ

קמח מצה לציפוי

שמן לטיגון

 

תו"ל

משרים את פרוסות הלחם במים, סוחטים וגוררים גס.

מערבבים את כל המרכיבים פרט לקמח המצה.

יוצרים כדורים או צורת קפסולה וטובלים בקמח המצה. אם הבשר נדבק לכם ליד יותר מדי, הכינו קערית עם מים וטבלו את היד לפני כל כדרור.

IMG_7361

מטגנים על שמן במחבת מכוסה את הצד הראשון (ככה הפנים מתאדה), מסירים את המכסה ומטגנים את הצד השני.

אם אתם לא בעניין טיגון ו/או רוצים להכין את כל הכמות במכה אחת, אפשר לאפות את הקציצות בתנור בחום גבוה עד שהן מקבלות צבע שחום יפה (כ-20 דקות). שימו לב, באפיה לא מצפים את הקציצות בקמח.

מחצי ק"ג בשר יצאו לי 27 קציצות ואחת קטנה. אם רוצים קציצות שתספקנה ל-30 דרדקים, אני מעריך 2 קציצות לילד, כלומר נזדקק ל-1 ק"ג בשר. לא תאמינו, אבל האפויות יצאו הפעם טעימות יותר מהמטוגנות.

 

אלתורים פה

לא היה לי הודו, השתמשתי בעוף ובקר. יצא מצוין, אם כי אני מעדיף עם הודו.

לא נשאר לי קמח מצה אז טבלתי בקמח רגיל. יצא מצוין.

לא היה תפ"א, גררתי תפ"ע. תפוח העץ מוסיף מתיקות ועסיסיות. יצא מצוין.

 

זה עף? זה עוף!

IMG_7373

בדיון על איך נקבעו טעמים של אוכל בסרט "מטריקס" הראשון מציין הדובר שיכול להיות שהמכונות לא הצליחו להחליט איזה טעם יש לעוף ולכן יש לו טעם של כל דבר. עוף מקבל טעמים מצוין ואתם יכולים לבחור בטעם החביב על ילדכם. תשתוללו, אבל לא יותר מדי. אני מביא פה את הגרסה הבסיסית, אך אלמותית, של קטשופ, סויה, דבש, שום (קסד"ש). גם זה בלחמניה מוצלח בעיני הרבה יותר מ"נקניקיול" (שזה אותו דבר כמו נקניקיות, רק יותר זול).

הנה מתכון בטוח לחזה עוף עסיסי אפוי בתנור.

 IMG_7336

(חזה עוף. ואומרים שרומנטיקה זה פאסה…)

 

אמל"ח

IMG_7342

6 חזות עוף

4 כפות קטשופ

4 כפות רוטב סויה

4 כפות דבש

3 שיני שום, קצוצות דק

 

תו"ל

IMG_7352

בקערה מערבבים היטב את רכיבי המשרה ומאשפזים בתוכה את חזות העוף למספר שעות עד לילה במקרר.

דגים את החזות מהקערה ומניחים בתבנית אפיה.

אופים כחצי שעה בתנור שחומם מראש ל-180 מ"צ.

מניחים את התבנית להצטנן מחוץ לתנור כ-10 דקות ואז חותכים את החזות לצורת ההגשה הרצויה – פרוסות, קוביות, רצועות, דינוזאורים.

אם אתם חושבים שהילדים יאהבו את זה, אפשר להוסיף למנה צבעים בצורת אפונה/תירס/חומוס/עגבניות/מלפפונים חמוצים/זיתים.

כתבות בנושאים דומים:

אספרג החורש
יומני מחניודה: "השתכנזתם!"
פסטיבל ארבעת היקבים ברמות נפתלי

33 תגובות על אוהבים נקניקיות? למה לכל הרוחות?

  1. יובל

    מהדודים, תמסור כל הכבוד לאינדיאנית הקטנה על הצלחתה במרד. אני בטוח שזה לא היה לה קל, אבל כנראה שעברה את המשימה בהצלחה. אני בטוח שאתה גאה בה. אחלה חטיפים, אצטרך לזכור לחזור לפוסט הזה עוד 4 שנים בערך…

  2. חנה

    סבתא שלך היתה גאה במורשתה האלמותית.
    יובל, תתפלא, אבל בנך המתוק יחגוג יומולדת אם תרצה או לא הרבה לפני עוד 4 שנים.

  3. ינון

    הנקניקיות האלו זה פשע – אני בילדותי לא יכולתי לסבול אותן מבושלות במים, לכן כל פעם שהיה נקניקיות שאמא שלי עשתה (לא היו הרבה מקרים כאלה) היתי דורש שתטגן אותן לאחר הבישול עד שהן שחומות. ככה לפחות השתפר הטעם ומרקם

  4. עודד

    לצערי לא ידעתי על האפשרות הזו, זה בטח היה עוזר קצת.

  5. שחר

    אני דווקא זוכר מיקרה ששידלת אותי לאכול מהמאכל המזוייע הזה !

    לפני כ10 שנים אתה הגעת אליי עם קרטון שהכיל חבילת נקניקיות, חבילת לחמניות בקבוק צ'ילי מתוק ומכשיר לאידוי נקניקות.

  6. עודד

    וזה בדיוק בא ללמד אותך מה אני מרגיש כלפיך. אחרי שקנית לי חלקה על הירח בסמוך לחלקה שלך, לא היתה לי ברירה אלא לנסות להשתלט על השטח בצורת הצעה שלא תוכל לסרב לה.

  7. מאיה

    כתהב מאוד יפה. הרעיונות שלך ממש טובים וטעימים, שווים פי אלף מביסלי ונקניקיה, אבל העניין הוא שאני מניחה שחלק גדול מהעניין של לשים נקניקיות שמחממים במים וחטיפים זה שלא צריך להשקיע זמן בהכנה של האוכל. פשוט פותחים שקיות חטיפים וזורקים נקניקיות למים ויש ילדים מרוצים (חוץ מאחת).
    אגב, אני כן הייתי מחכה לפיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ 🙂

  8. עודד

    נכון, זה מתחיל ונגמר במחשבה של איך אני משקיעים כמה שפחות. אבל אלה הילדים שלך, למה להרעיל אותם? חוץ מזה, שהם יכולים להשתתף בהכנות, ואז גם יש להם תעסוקה.

  9. מאיה

    מישהו כמוך, כזה שאוהב להכין אוכל, בהחלט לא יוכל להבין אנשים שאין להם כוח או רצון לזה, זה לא שהם רוצים להרעיל את הילדים, הם פשוט לא חושבים על זה ככה.
    לבנות שלך כיף, אין ספק.

  10. עודד

    דווקא מבין אותם ומציע אלטרנטיבות פשוטות, כדי שיראו שאפשר בקלות גם אחרת.

  11. נעמי

    אחלה רעיונות. למרות שאני מסכימה עם מאיה, שההורים בד"כ רוצים לטרוח כמה שפחות (גם ככה ארגון יומולדת זה כאב ראש לא קטן), והולכים על המכנה המשותף הנמוך ביותר. חוץ מזה, אני זוכרת שבמסיבת יום ההולדת של האינדיאנית שלך ההורים (בעיקר) התלהבו מהחטיפים המלוחים שהצעת כתחליף לביסלי-במבה, והם אכן מאד קלים להכנה וגם אותם אפשר לפרסם כהצעה לתחליף.

  12. עודד

    ואכן, בעקבות בקשות למתכון, מיד אחרי המסיבה פרסמתי אותו:
    http://www.shpondra.com/2011/06/cheese-cookies/

  13. מאיה

    אגב, נקניקיות זה די השקעה לעומת הימי הולדת שאני זוכרת מפעם. פעם לא היו מביאים נקניקיות, היו פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ ובמבה, ביסלי, טופי, עוגת שוקולד. אולי אבטיח.
    מעולם לא היה בשר או גבינה.

  14. מיכל

    קודם כל – ישר כוח. אני בעדך!
    מעבר לזה ולמען הגילוי הנאות – מודה שלמרות חיבתי לאוכל בריא ולמרות שאני לא קונה נקניקיות כאלה הביתה – אני יכולה לאכול אותן בלי בעיה ואפילו דיי טעים לי.. אבוי לבושה 🙁
    ברור שתמיד אעדיף נקניקיות אמיתיות – דוגמת אלו שהכנת בפעם שעברה (עם הפלפלים) שהיה להן טעם גן עדן (ניסתה מיכל להתחנף, בצורה שקופה להפליא)

  15. עודד

    השאלה הנשאלת היא, מיכל, איך חוסמים קוראים ספציפים של הבלוג…

  16. יובל

    אני בעד להוריד את הנקניקיות האלה מהמדפים…

  17. מאיה

    אין כמו נקניקיה פושט ברחוב בערב יום העצמאות! אין כמו נקניקיה פושט עם כרוב כבוש שהיה ב"החלקרח" ברמת גן.
    אין כמו מקדונלדס.
    אין כמו בורגר ראנץ'.
    ואין אין אין כמו במבה, של אסם.
    ובנימה אופטימית זו אלך לאכול לי איזה פרי או ירק ולעשות התעמלות.

  18. עודד

    ראי תגובתי האחרונה למיכל. כמו כן, דעי לך שבצרפת המשטר היה רודף אותך ונותן לך 20 שנה בכסא החשמלי בגלל התבטאויות כאלה.

  19. מאיה

    אני מניחה שאם הייתי גדלה בצרפת אז הרגלי האכילה שלי בילדות מראש היו שונים. כנראה שלא הייתי גדלה על ברכי השוקופאי, ספרדי כפול, (אגב, פעם היה בבורגר ראנץ' גם נקניקיה בלחמניה), פיצה מקפיצה, מנה חמה, איטריות (פעם קראו לפסטה איטריות) שבורות לחצי עם רוטב צלי מוכן, צ'יפס קפוא למיקרו, נקניקיות גוליגוץ וגולידק,וונדיס, ג'פריס, דאנקן דונאטס, וכמובן ההגעה של מקדונלדס לקניון איילון שהייתה נחשבת ל-וואווו, חו"ל זה פה .
    אבל בכל זאת סביר שגם הם, או לפחות חלקם, מאז שהגיע אליהם המיקרוגל, נטו גם הם לאכול אוכל מוכן עד שנכנסה תודעת האוכל הבריא. וטוב מאוד שיש תודעה כזו… אני באמת מקווה שכל ההורים יכינו את מה שכתבת פה ודברים בריאים אחרים, זה גם יראה שיש תודעת בריאות וגם יראה שיש להם כוח וזמן.

  20. חנה

    חברים, תרגיעו!!!!!!!!!!!! כמה רגשות השקעתם בנקניקיות המזעזעות האלו..

  21. ע

    אכן סבתא הייתה גאה בך. אגב, אין מה לעשות, כמו עם הקניידלעך – זה לא כמו של סבתא.

    הדבר היחיד שאפשר ולא כדאי בכלל לעשות עם הנקנקיות זבל'ה האלה (חוץ מלנסות לפתוח איתן סתימות בכיור או לשים כפיתוי לעכברים) זה לחתוך לקוביות קטנות כמו מלפפונים, לטגן טוב טוב ולהעלים אותן בתוך רוטב עגבניות לפסטה או על פיצה – ככה שהן ישכחו את העבר הנוראי שלהן.

    ולא, זו לא המלצה למתכון, אני כבר מזמן במחנה של נגד.

  22. יובל

    אני פשוט ממליץ לגרש מכאן את כל מה שנחשב "אמריקאי", חוץ מהאנשים אולי…

  23. עודד

    סטייקים זה אמריקאי. צלעות זה אמריקאי.

  24. יובל

    נו, טוב, אז לקחת את הטוב ולהעיף את הנקניקיות האלה…

  25. דני

    הצעה קונסטרוקטיבית: ביום ההולדת ה-5 תארגן נקניקיות של אלן טלמור. נראה מה תהיה התגובה אז.

  26. דני

    וכמובן בירות. כמו שנאמר: יירצו יישתו, לא יירצו, אתה תשתה.

  27. עודד

    איזה רעיון מוצלח, אני יכול להביא את אלן טלמור בתור ההפעלה לילדים. עושים נקניקיות ואח"כ אוכלים אותם. צריך להציע לו את זה…

  28. איירין

    אני חייבת לציין שמאוד אהבתי את הכתיבה.. בטוב טעם 🙂 האמת שבתור ילדה אמא שלי הייתה מכינה נקניקיות רק לפעמים ואנחנו מאוד אהבנו [לעומתך, אני הייתי בוחרת את הנקניקייה הגדולה ביותר.. דווקא קטשופ לא אהבתי]. אבל אני מתפלאת לגבי התחושה הקשה כלפי נקניקיות שיש לך היום – כשיש כל כך הרבה ווריאציות בריאות. אני לא אומרת להגזים ולתת כל הזמן אבל זו כן אפשרות "לפנק" את הילדים כי זה בסה"כ מה שהם אוהבים…

  29. עודד

    איירין, תודה.
    סקרתי ארבעה מוצרי נקניקיות של חברות שונות ומהן לקחתי את הוכחות האשמה בזבל שבתוך האוכל. את המוצר הספציפי אותו ציינת ושהסרתי מתגובתך (ברשותך, כמובן. אם אינך מסכימה אסיר את התגובה לגמרי) אינני מכיר ואני מתכוון לבדוק. מה שכן, מהיכרותי עם שוק הנקניקיות המסחריות ידוע לי על מעט מאד מוצרים ש"חשודים" כבריאים, בניגוד למה שציינת. למעשה אני מכיר בדיוק שני מוצרים שמתיימרים להיות כאלה. להערכתי יש אולי עוד אחד.
    התחושה הקשה שיש לי כלפי נקניקיות, להגדרתך, נובעת מהמציאות בשטח ואני מתייחס רק אל המסחריות, כי דווקא בכמה שנים האחרונות יש התעוררות בשוק נקניקיות ה"בוטיק" בפרט ובתחום השרקוטרי בכלל. באזור המרכז נפתחו כמה וכמה בתי עסק שמתעסקים בנקניקים ונקניקיות ורבות נכתב על הגל החיובי הזה. יותר ויותר מסעדות ופאבים בוחרים להגיש נקניקיות איכותיות שיוצרו על פי מתכון שלהם או מתוך רפרטואר של יצרן נקניקיות בוטיקי זה או אחר. השם אלן טלמור עולה בדרך כלל ראשון בדיונים בנושא.

  30. עודד

    איתמר, אבא של איילת ושי, מציע להכין ביומולדת פיצות ביחד עם הילדים. ככה גם מכינים לבד את האוכל וגם סוגרים את פינת הפעילות.

  31. עודד

    פיצות – נוסה ביומולדת 5. היה שולחן רידוד והרכבת פיצה.
    היתה עמדת קישוט פנקייקים (מתכון מוצלח של חיים כהן) ועמדת קישוט מרנגים.
    לקינוח, הרכבנו שיפודי ממתקים ושתלנו אותם בעציץ. כן, היו הרבה ממתקים, אבל גם הרבה מהם תוצרת בית, כאלו שאנחנו שלטנו במרכיביהם.
    לכדורי הגבינה עם זיתים היתה הצלחה. במקרה כדור אחד שאני לקחתי הכיל זית לא מגולען! אם היתה נשברת שן זו היתה יכולה להיות עילה לתביעה.
    מכל העמדות המוצלחת מכולן היתה המגלשה בחצר, אחריה עמדת האיפור ובסוף העמדה שנפתחה במפתיע – עמדת צמות מקושטות.
    תודה לכל העוזרים והתומכים.

  32. עודד

    ראיתי עכשיו שולחן יומולדת שהיו עליו לחמניות פריקסה קטנות וצלוחיות של סלט, תפ"א מבושל, טונה ושאר מרכיבי פריקסה – גאוני! התרגשתי בלב.

  33. עודד

    אני כותב אליכם שורות אלה נרגש כשאני חוזר מיומולדת של ילד בן 4 שהוריו הגדילו עשות. היה אוכל צמחוני הודי, בירות (טובורג, אבל יותר טוב ממים), יין (סלקטד, אבל יותר טוב מכלום), קערה עם קאיפירושקה ולקינוח עבר האב הנרגש והציע גלנפידיך 12 שנה נהדר. פישלו קצת עם הנקניקיות הזרחניות בלחמניה, אבל בסה"כ הייתי בעננים. ישר כח!!

    וכאן עודד מחזיר אליכם את הבלוג מלא דמעות של אושר, שמחה וגיל.

הוספת תגובה