פונקציה אי-זוגית (אגדה שקרתה באמת)

מאת דני ועודד ~ 9 ביולי, 2011. בקטגוריית: ביקורת, ביקורת מסעדה.

P1012201

שיעור חדו"א (חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי לברי המזל שלא מכירים את זה) במוסד אקדמי בצפון, תואר ראשון במדעים. השעה היא 9:30, הסטודנטים מכונסים בכיתה. המרצה, יוצא חבר המועצות וברית העמים, מסיים חקירה איכותית של פונקציה.

אומר המרצה (במבטא סובייטי כבד): מכאן נובע כי פונקציאה אי זוגית.

כמה סטודנטים מבולבלים: רגע, אז היא זוגית או אי-זוגית?

המרצה: פונקציאה אי זוגית! נו, מה לא ברור??

משום מה בזמן האחרון אנחנו מקבלים הזמנות רבות יחסית לאירועי טעימות במקומות כשרים. תמיד אנחנו מגיעים מלאי ספקות, אבל לעיתים קרובות מדי לאחרונה אנחנו מופתעים לטובה. כאשר הזמינו אותנו לארוחת טעימות במסעדת אי-זוגי הספקות הרימו את ראשן המכוער, אבל עיון בתפריט שכנע אותנו שהמקום שווה בדיקה.

המסעדה ממוקמת מאחורי הלובי של מלון לאונרדו-אין שברמת החי"ל. המסעדה מעוצבת בגווני שחור ולבן ויש בה אוירה נעימה. תקרת המסעדה משכה במיוחד את תשומת ליבנו. נראה שהיא עשויה מפלסטיק לבן גמיש, אשר לכל אורך הסעודה ניכרה עליו תנועה גלית. לפרקים נדמה היה שהתקרה נוזלת. אפקט מעניין מאוד שהעסיק את עודד זמן רב מדי וגרם לו להתחיל לחשוב על דרממין.

 P1012213P1012214

  שחור ולבן אמרנו?                                                       שימו לב לתקרה למעלה משמאל

המסעדה חדשה יחסית ומבשל בה השף איתן מזרחי, אשר בטוויסט דרמטי של העלילה הוא גם הבעלים. שף מזרחי פועל מבחירה לאורך כל הקריירה שלו במטבח הכשר. לדבריו הוא החליט מראש להיכנס לנישה הבעייתית הזאת ולנסות ליצור בה את המיטב.

בניגוד לאירועים אחרים, הפעם הושיבו אותנו בשולחן משלנו ולכן נהנינו מערב רגוע במיוחד. שמחנו לפגוש שוב את השובב הקולינרי ורעייתו, וקצת הצטערנו שהושיבו אותם במקום אחר. השיחות עם השובב על נפלאות המטבח המולקולרי תמיד מרתקות אותנו.

לאחר שהתיישבנו הציעו לנו שתיה. חשבנו להזמין בירת פאולנר (פאולינר ע"פ התפריט) מן החבית, אשר מופיעה בתפריט, אבל הסתבר שברזי הבירה נמצאים בלאונג' העסקים בקומה התשיעית של המלון. כלומר, אם מישהו מזמין בירה מן החבית, צריכים לשלוח את אווירון הדוד של טבריה כדי שיזרים את הבירה לקומת הקרקע. דני התרצה מהר והזמין במקום זאת קברנה סוביניון של ברקן (לא רע). עודד בכה וצרח, אבל בסוף התרצה ללכת על מרגריטה ובהמשך על מוחיטו. במקום זה ניסינו לתהות על תופעת החשופיות מחסלות המרגריטות במקסיקו שבעקבותיה פותחה טקטיקת "מחסום המלח" שעל שולי הכוס.

מלבד המשקאות שהזמנו, הביאו לנו גם את קוקטייל הבית: אמרטו סאוור עם סודה ודובדבנים. דני חובב הסאוור אהב את הקוקטייל, עודד העדיף את הקוקטיילים האחרים. ניסיון מאוחר יותר להזמין בכל זאת כוס פאולנר נתקל במבט אומלל של המלצרית ובביקור של המארחת הסימפטית שהסבירה לנו שאווירון הדוד אינו זמין הערב. לא נורא. שרדנו.

התפריט במסעדה בנוי על עיקרון מעניין. אין חלוקה למנות ראשונות ומנות עיקריות, אלא רשימה אחת ארוכה של מנות, מהן עליך לבחור ולסמן ב-X על גבי תפריט. כל המנות מגיעות על צלחות בינוניות או קטנות ותמחורן זהה: 45 ₪ לצלחת. קראתם נכון. לא משנה אם מזמינים מנת סלט עלים ירוקים על פטל, או קונפי כבד אווז. המחיר נשאר 45 ₪. בצורה זו מעודדים את הלקוחות לנסות מספר רב של מנות ולחלוק אותן. המנות הן כאמור קטנות, אבל בגלל שישבנו רק שנינו ליד השולחן, אנחנו יכולים להעיד שכל המנות שטעמנו התחלקו כהלכה בין שני גברים רעבים. לא נכחיש שהיו כמה בדיחות שעפו לחלל האוויר בנושא הזמנת מספר אי-זוגי של מנות. ביניהן עלו כמה הצעות מעניינות למסעדות עם קונספט דומה אך שונה (מספרים ראשוניים, למשל).

למרות שהמסעדה אינה מציגה את עצמה כמסעדה אסיאתית, נגיעות ממטבחי המזרח הרחוק ניכרו בחלק מן המנות בצורת טמפורה, שימוש ברוטב סויה, תיבול בשומשום, בוטנים ועוד.

P1012162 P1012164

תחילה הגיעה מנת קרפצ'יו בקר ולצידה לחם הבית עם שלושה מטבלים: מעין סחוג לא חריף, רוטב פלפלים אדומים וקונפי שום. הקרפצ'יו היה עדין ביותר ומשובח. גם תיבולו היה טוב. לחם הבית נראה במבט ראשון חיוור כמו הלחמים האנגליים הידועים לשמצה, אבל נגיסה אחת בו הבהירה לנו שאין מראה שיניים כמראה עיניים. הלחם היה טרי ומצוין והוא שיתף פעולה בצורה מושלמת עם הקרפצ'יו. גם שני המטבלים היו נהדרים. התברר שסחוג לא חייב לחרוך את הלשון כדי להיות טעים.

P1012166

  מנת דגל – סלט עוף אסיאתי

בשלב זה הגיעה אלינו מנה שהוצגה בהמשך כאחת ממנות הדגל של המסעדה: סלט עוף. יגידו רבים ויאמרו, "מה מיוחד בסלט עוף?" אז כמו שאומר רוני דניאל, "או". כשמבשלים את חזה העוף במידה הנכונה, כשמערבבים אותו עם חסה וכרוב סיני פריכים וכשמתבלים את כל העסק עם רוטב מעולה, מתקבל סלט עוף שהוא יחיד ומיוחד. נוסף לכך, המנה היתה נדיבה במיוחד, בניגוד גמור לסלטי העוף הנצפים במסעדות ופאבי ארצנו, בהם מגיעים עלים ירוקים עם מעט מדי "נגיעות" של עוף.

P1012169

  מנה מושלמת – טארט טאטן עגבניות

מנה פשוטה לכאורה, אך מעולה נוספת היתה טארט טאטן עגבניות. דני עוכר העגבניות היה ספקני במיוחד בנוגע למנה, אבל כאן היתה הוכחה ברורה לכך ששף טוב יכול לחולל פלאים עם הירק הזה ולהפוך מנה פשוטה יחסית וחסרת מרכיבים סנוביים ליצירת מופת. לבצק הטארט היה טעם ביתי מנחם והשימוש בטחינה גולמית כרוטב למנה זו היווה נגיעה גאונית.

P1012172 P1012180

  דגים רבותי, דגים. סופלקי טונה                                    שיפוד סלמון

עודד אהב את סופלקי הטונה האדומה שהגיע בתוך קונוס נייר מושך עין. דני לא התרשם תחילה בגלל התיבול הקלוש. יחד עם זאת, לאחר זליפת מיץ לימון ואכילת קוביות הדג הנאות על גבי נאצ'וס שהגיעו עם המנה, התברר שאכן מדובר בהרכב מנצח.

מנת דג נוספת שניסינו היתה שיפוד סלמון על הברזל. חלוקת המנה לשניים היתה פשוטה ביותר בגלל שעל השיפוד היו ארבע קוביות דג מתובלות יפה בנוסח אסיאתי. אחת הקוביות נחרכה מעט בגריל, אבל השאר היו מצוינות.

ציפינו בקוצר רוח לטעום את מנת קונפי כבד האווז שכבר הוזכרה כאן. המנה היתה מרשימה מאוד ובמיוחד הרשים אותנו האומץ הדרוש כדי לטגן כבד אווז בטמפורה. המנה היתה טובה ומעניינת, אבל דני הרגיש בטעם הלוואי שקיבל כבד האווז בגלל צלייתו לפני הבישול על פי כללי הכשרות. מכל מקום, הכבד היה טעים בשילוב עם ריבת עגבניות השרי ורוטב המייפל ודבש שנלוו אליו. גם עודד נהנה מהמנה, אך תהה האם הירקות הכתומים שתחתיו חיוניים מעבר לתפקידם הארכיטקטוני.

P1012175P1012182 

  אווז כבד  – יקיר הבלוג                                                מקלות סינטה

אחרי שגמרנו להשתעשע עם מנות אלו הגיעו הבשרים. מקלות סינטה באו בצורת שני נתחי סינטה צלויים ועסיסיים על גבי מעין מזלגות עץ. הבשר עצמו היה טעים מאוד, אבל את ההצגה גנב הפירה (הכשר, ר"ל!) עם זיתים שהגיע עם המנה. רשמנו לעצמנו לשחזר בבית עם הפירה הבעל"ט. מנה בעלת השם המסקרן הספריבס של לגזיאל הורכבה משתי צלעות טלה במרינדת שום, דבש וטימין ע"ג פירה – הפעם פשוט. הצלעות היו רכות והרוויחו בגדול מטעמי המרינדה. הסתבר שהשף החליט לקרוא למנה זו על שם ספק הבשר שלו. טאץ' נאה ללא ספק.

P1012192

בשלב זה היינו כבר מלאים, אבל כאשר המלצרית שאלה אותנו אם היינו רוצים לנסות עוד מנה, החלטנו לבחור במנה מסקרנת נוספת בשם שלישיית ברווזים. שוב חייבים לשבח את השף על היצירתיות ועל הבחירה במרכיב נדיר יחסית במסעדות ארצנו, למרות זמינותו. המנה מושכת העין הורכבה בעצם משלוש תת-מנות: שוק ברווז קטן במרינדת סויה מתוקה, סלט ברווז פיקנטי ושיא השיאים, קרואסון עם מילוי של בשר ברווז. עודד לא התרשם מהברווז באופן כללי ודני אהב את שני המרכיבים הראשונים. המרכיב השלישי, סבל למרבה הצער מן העובדה שהקרואסון היה כשר. היינו מתים לנסות את המנה עם קרואסון חמאה אמיתי והיינו ממליצים לשנות בתפריט את הטעות הנפוצה – קוראסון. אגב, קרואסון שאינו מכיל חמאה עדיין מותר לו להקרא "צרפתי"?

מגבלות המטבח הכשר התגלו במקצת גם במנות האחרונות, אם כי קרפצ'יו האננס והצ'ורוס – מנה נדיבה שהגיעה בשקית נייר ע"ג צלחת והפיצה ריח משכר של קינמון – היו נחמדות. גם סורבה המנגו שהגיע עם שתיים מן המנות היה טעים מאוד. הסורבה מוגש בצנצנת קטנה נטולת מכסה – טרנד שהופך נפוץ מאוד לאחרונה.

P1012196P1012200 

 P1012206P1012209

במהלך הערב התברר לנו ממקורות יודעי דבר שמאחורי הקלעים פועלת מוזה קולינרית, אשר משרה את רוחה על השף ועל מטבחו. מדובר באשה בשם רחל, שעל שמה קרויה המנה הממולאים של רחל. כאשר אכלנו את המנות האחרונות הגיע השף אל שולחננו כדי לשאול איך היה. מיד ביקשנו ממנו לספר על רחל. מסתבר שמדובר באשה בת 60 פלוס (כנראה) ממוצא טוניסאי שאיתן מזרחי הכיר לפני שנים רבות באמצעות חבר, אשר במקרה היה גם בנה. נוצרה בינם שותפות מקצועית פורה והיא מלווה אותו כבר שנים רבות בתחנות שונות בקריירה שלו. לדבריו, היא מגיעה למטבח המסעדה כדי לבשל מתוך הנאה ולא מתוך צורך חומרי. מהון להון, החליט השף לשלוח לשולחננו בתור מנה אחרונה נוספת את מנת הממולאים. המנה הגיעה בתוך כלי טאג'ין קטן והיו בה ממולאי בצל, גזר, פטריות וכרוב. הרוטב המתקתק קצת הפתיע אותנו, היות ומדובר בטבחית ממוצא טוניסאי. עודד נהנה מאוד מן המנה, ואפילו דני הספקני לגבי מנות מסוג זה מצא בה מספר נקודות אור.

P1012211

  מנה אחרונה בהחלט – הממולאים של המוזה

לסיום קיבלנו אספרסו כפול וצ'ייסר על בסיס וודקה בשם אספרסו כפול. היה זה סיום נאה לארוחה מוצלחת וטובה. התרשמנו מאוד מן היצירתיות, מן ההקפדה ומן המראה היפה של כל המנות. על פי התנסותנו באירוע היינו ממליצים על המסעדה הן לאוכלי הכשר והן לאוכלי הטרפה.

היינו בין האחרונים שעזבו את המקום והיה בכך סימן נוסף להנאתנו מן הערב. לסיום החלטנו לעלות לקומה התשיעית כדי לראות היכן מתחבאת הבירה. מצאנו את הברזים וסביבם לאונג' מרשים המזכיר מאוד את טרקליני העסקים בנמלי תעופה. בדרך החוצה צילמנו את התנין הורוד הענק שבכניסה למלון ותהינו מה תפקידו בכוח. בעודו עושה את דרכו חזרה לעיר החודש דני תהה לעצמו לאן נעלם בשר התנינים של תחילת שנות ה-90, אבל זה כבר סיפור אחר.

P1012218

כתבות בנושאים דומים:

כשרות לציבור
יומני מחניודה 5: יודל'ה וחיות אחרות
הליגה הלומברדית – ברסרי Du Lombard ומחשבות על מולים

3 תגובות על פונקציה אי-זוגית (אגדה שקרתה באמת)

  1. יובל

    נו, אבל עדיין לא הבנתי אם הפונקציה היא זוגית או אי-זוגית? וחבל מאוד על ברז הבירה, מכך הבנתי שבעצם כל אורחי המסעדה לא מקבלים בירה בכלל, וזה חבל…

  2. עודד

    מקבלים, בבקבוקים
    ולגבי הפונקציה, אם הייתי מקשיב, הייתי זוכר. אולי. הייתי עסוק מדי בלצחוק מהסיטואציה.

  3. יובל

    צריך לשאול את ליאור, הוא בטח זוכר…

הוספת תגובה