א. ערב ב-Tosoni's, או איך יכולתי לסחוט מולטי מיליארדר

מאת עופר ~ 30 ביוני, 2011. בקטגוריית: אוסטריה, ארה"ב, ביקורת מסעדה, כתבת אורח.

סיפורינו התרחש בביקורי האחרון בקריית רדמונד (Redmond), הלא היא מקום משכנה של הענקית מרדמונד, חברתו של הזגג הידוע מר ביל גייטס, Microsoft. רדמונד, היא אחת מערי הלוויה הפזורות סביב הכרך הגדול של מדינת וושינגטון – סיאטל. עיר חביבה לכל הדעות, ירוקה, גשומה, ליד הים, המאכלסת כחצי מיליון איש – רובם עובדי מיקרוסופט או בואינג. אך עליה נרחיב בפעם אחרת.

עובדי מיקרוסופט, אגב, מגיעים בעיקר מ-3 תפוצות עיקריות המצטרפות לילידים המקומיים – תפוצת הודו, תפוצת סין וכמובן הפזורה הישראלית.

 

איך יכולתי לסחוט מולטי מיליארדר

המלון בו שהיתי היה מלון דירות, במרחק דקות ספורות מהקמפוס המרכזי של החברה, זהו מלון נחמד המאוכלס לרב, איך לא, באזרחי מיקרוסופט המבקרים בעיר. באותו ערב קיצי גשום לפרקים (סיאטל…), תכננתי לצאת למסעדה קרובה שהומלצה לי ע"י ליאור, חברי לעבודה המרבה לפקוד את מסעדות האזור.

הדרך למסעדה עוברת דרך הרכב. בעודי מתקרב אליו, מברך על אותו קסם מופלא הגורם למנעולי הרכב להיפתח מרחוק, הבחנתי במכונית מרשימה החונה לידי, רד לינקולן אדומה!

RedLincoln

                    צילום: עממי

למה לסחוט, אתם שואלים? ובכן, לא עוברות 5 שניות, עוברות 15, ואני מתחיל בנסיעה לאחור, מבחין בדמות במראה – ברנש גדול ממדים ודל בשיער ראש. מזכיר לי מישהו. אה! זה ניים רינגס-א-בל! סטיב באלמר, הבוס הגדול, הראיס – אל לוקו!

לאחר ההלם הראשוני, והלבטים הפרובינציאליים האם לצאת ולהגיד למר אדון, הלו מיי ניימ איז עופר, איי וורק פור יו אין יזראעל! (יו קילד מיי פאזר, פרה-פייר טו דיי!), החלטתי להמשיך בנסיעה באדישות הראויה. אגב, לא עברו 3 שניות של רוגע עד שחשבתי לשלוף מצלמה. Job Security קוראים לזה וכי מה לאיש כה מכובד במלון שבאופן יחסי להונו הפרטי מדובר במלון פשפשים ברובע הארמני בניו דלהי.

נמלכתי בדעתי, חזרתי לשפיותי והמשכתי למנה העיקרית של הערב.

 

Dinner at Tosoni's

2 דקות נסיעה ועוד 5 של רונדלים כי לא איתרתי את המקום – ופוף, הגעתי ל-Tosoni's.

Tosonis

  

תאור המקום מתוך אתר השף של סיאטל:

Long time Bellevue icon for fine Italian food, Tosoni's offers intimate dining with chalkboard only menu, excellent service and a variety of wines.

עם כניסתי למסעדה, אגב לא מקום גדול במיוחד, קיבל את פני איש מבוגר עם כובע שפים ונוצת ענק מתנוססת מכובעו. שלא כמוני, המקום נראה מכובד למדי מה גם שהגעתי בגפי אז שאלתי אם יש שולחן לאחד. את מבטו השובבי, כשענה לי שאין בעיה, הבנתי רק דקתיים אח"כ.

והנה אני, חבר מסור במדינת היהודים, מוצא את עצמי מובל לשולחן קטן לשניים הצמוד לכניסה למטבח. בסדר, אמרתי לעצמי, אין מה להלין, שהרי שולחן לאחד ועוד כזה שלא הזמין בוודאי שלא יהיה ב-"פריים לוקיישן".

שניות ארוכות עוברות ומלצר חסר כל נימוס עובר לידי ומניח לי מפית על הרגליים. חוצפן! מה הוא חושב לעצמו? אני מישראל! עלי לא ישימו סממני תרבות ומכובדות! בידו השניה הניח המלצר המגונדר גם תפריט יין. יין? מה עם אוכל? ובכן, לא קראתי את תיאור המקום מאותו אתר ביקורות. הייתי מבולבל לשניות מספר, בדיוק הזמן שהיה דרוש לאיש המבוגר, נושא הנוצה, מהכניסה להתיישב בכיסא שמולי ולפתוח בשיחה.

 

… 3 שעות אחרי, מבושם, עם בטן מלאה ושמחה לא קטנה בלב יצאתי משם.

מסתבר שאותו אדון היה בעל המסעדה בכבודו ובעצמו, וולטר. איש מבוגר מלא שמחת חיים, שאחרי משפט וחצי שלי כבר זיהה שאני מישראל וזה רק עודד אותו להמשיך ולדבר. וולטר ואשתו הנחמדה לא פחות, שגם היא עובדת במסעדה, הופכים את המקום ללבבי וביתי.

וולטר הפליא בסיפוריו שהחלו מימי נעוריו באוסטריה ועד לבתו, שעובדת אף היא ב-MS ולביתו השני, שהנמצא באיזור הכפרי ובו יקב קטן. הוא תיאר בצורה משעשעת את שאר האורחים שחלקם הגדול מכרים ותיקים שלו. זכור לי במיוחד הסיפור על הרופא והפציינט שלו שהזמין אותו לארוחת תודה על הטיפול המסור. וולטר אמר:  “תראה אותו, הדוקטור נראה החולה מבין השניים”.

מדי כמה דקות קם לברך את באי ועוזבי המקום ולפלרטט עם הגברות, תוך הערות משעשעות של אשתו שעברה ושוחחה אתי קלות.

 

zee duck

                     Zee Duck! לא אכלתי, אבל השגתי תמונה

אגב הסיפורים היה גם צד קולינרי משובח לחוויה. כפי שמתוארת המסעדה, התפריט נמצא על הלוח ומשתנה בכל יום על פי הרוח השורה על וולטר באותו היום. קצר זכרוני מלתאר את כל מה שאכלתי (עברה שנה) אבל לא פרחו מזכרוני האספרגוס המצוין וצלע הטלה שוולטר היטיב לשכנע אותי להזמין כשאמר: "עופר, נשאר רק אחד וזה מעולה. אם אתה לא לוקח את זה, אני אוכל את זה".

 

IMG_0752

                    תפריט המתעדכן על פי חומרי הגלם הזמינים (אגב, לא זול)

עוד זכור לי לטובה היין המצוין שוולטר המליץ עליו (לצערי רק האיכות זכורה, לא השם הסוג ותעודת הזהות) וכמובן, אינספור כוסות יין, ליקרים וקשאסה שוולטר מזג לעצמו ולי בעודנו מסובין.

בסוף הארוחה וולטר אמר שאני חייב לטעום את עוגת הפירות שלו וביקש את וונדי רעייתו לנפק לי פרוסה ענקית ולשבת אתנו קצת. היה מעולה למרות שראשי כבר לא היה במותני.

genose-cake

                    עוגת הבית

 

עוד היו שם דיונים פילוסופיים מרתקים (כפי שהבנתם וולטר אוהב לדבר). המנטרה שלו הייתה תמיד כמה טוב להיות נחמד לאנשים, זה עוזר וזה הרבה יותר נעים. הזוג הנחמד שכבר חגג 40 או 50 שנות נישואין לדבריו סיפר שהם פעם בשנה נוסעים לבקר את המשפחה באירופה. כציוני, כמובן שהצעתי שיקפצו לבקר בישראל – ארץ מרתקת היסטורית עם מגוון גדול של נופים וחוויות במרחקים שאינם נתפסים במונחי ארה"ב. וונדי אמרה בפליאה: "מה, אפשר לנסוע לירושלים?". ודווקא התלהבה מהרעיון. כנראה שמשרדי החוץ והתיירות שלנו לא עושים עבודה טובה מדי…

סקרתי את המסעדה וראיתי שנשארנו רק אנחנו שם. בכל זאת בקריית רדמונד ובסיאטל הכרך הולכים לישון מוקדם. הופתעתי לראות ברנש נכנס בדלת המסעדה ובידיו שקית שנראתה כבדה. הזוג סיפר לי שזה חבר שלהם שבא לבקר מדי פעם. הוא שלף מהשקיק מספר קסדות וסיפר שהוא אוסף ציודי מלחמה ובדיוק רכש קסדות ממלחמת העולם השניה – קסדות של גרנאציה. האמת שלא התרגשתי במיוחד, סה"כ זה לא שהוא הביע איזה תמיכה באותה אג'נדה חשוכה. הבן אדם היה אספן. לכן הופתעתי לאחר מספר ימים כשעברתי במסעדה לקראת שיבתי לציון, שוולטר וונדי סיפרו לי כמה רע הם הרגישו שהייתי צריך לראות את זה וכמה הם אמרו לו שזה לא יפה, ושהוא בכלל לא ידע ולא התכוון. אני מקווה שהצלחתי להרגיע אותם.

הביקור השני שלי שם היה גם הוא בסוף היום. הם כל כך שמחו לראות אותי, מה גם שבידי היה בקבוק לימונצ'לו מתוצרת ליקרז שהטסתי במיוחד עם חבר כדי להודות להם על האירוח הנפלא. כמובן שוולטר ישב עם קורבנות חדשים. הוא וונדי חיבקו אותי נרגשות ווולטר הפליא לספר לאורחים האומללים דברים עלי שאפילו אמא שלי לא היתה ממציאה טוב יותר. עוגה נוספת נשלחה אלי מהמטבח והתיישבתי לעוד שעה של שיחה עם הזוג החביב. בסוף גם עזרתי להם להכניס כסאות פנימה.

הביקור נחתם במשפט "פעם הבאה שאתה מגיע לעיר, שלא תחשוב אפילו לישון באיזה מלון, תבוא אצלנו! ותכתוב לנו!". חמודים אלה.

 

Tosoni’s

14320 NE 20th St
(at N 148th Ave)
Bellevue, WA 98007

Tel: 425-644-1668

     

קוששתי מעט תגובות ותמונות:

berkshire pork chops

Berkshire pork chops

 

mediterranean-risotto

Mediterranean seafood risotto

 

mezzo-mezza

Mezzo Mezza – סטייק ומאכלי ים

 

cake

קינוחים

 

מקורות התמונות:

http://www.chefseattle.com/restaurants/bellevue/tosonis-restaurant.html 

http://www.yelp.com/biz/tosonis-restaurant-bellevue

http://yourrecipeforsuccess.blogspot.com/2010/02/little-valentines-week-dinner-tosonis.html

 

   

"Seriously, I hesitate reviewing this establishment as I want to keep it known to within select few who frequent this unassuming little restaurant that's been providing consistent great meals."

 

"Small menu, but excellent food and service. Delightful surprise!"

 

"Great meal, great staff: Really enjoyed my business meeting/meal at Tosoni's. It's great to have the owner/chef right there to explain the entrees and his cooking philosophy."

 

"Delicious European fare. I loved the wiener schnitzel, and the wife's lasagna melted in your mouth"

 

"Hidden gem! Fantastic food! The owner Walter is often milling around making sure your dining experience is memorable."

 

"You can't beat Walter & Wendy!"

 

"Bellevue's best kept secret."

 

l

כתבות בנושאים דומים:

בירות, נקניקיות, פרצלים ונספחים – מינכן וברלין – חלק 2
רשמים מהשקת יינות הרזרב של יקב מוני
להפעיל מונא בירושלים

9 תגובות על א. ערב ב-Tosoni's, או איך יכולתי לסחוט מולטי מיליארדר

  1. עודד

    גדול! בפעם הבאה תגיע לשם עם מצלמה.

  2. מיכל

    עופר,
    איזה סיפור נהדר. עשית לי את היום (עד כה זה היה יום מעאפן במיוחד, אבל עכשיו כולי חיוכים). תודה!

  3. מיכל

    אה, ובאותה הזדמנות אם יורשה לי – מזל טוב!

  4. אביטל

    עושה חשק לנסוע לשם במיוחד:-)

  5. אהרון

    עופר, נראה לי שאתה מתבזבז במיקרוסופט, תתחיל לכתוב, לעזאזל השכר.

  6. עודד

    אולי תמכור ליקרים?

  7. עופר

    ליקרים אה? אני אחשוב על זה. אתה מכיר מישהו עם ניסיון בתחום?

    מיכל – מוצ'אס גרסיאס 🙂

  8. מאיה

    …ואני אוכל לעזור למכור ביקנעם, נראה לי שאני אוכל למכור הרבה ב"אולטרהשייפ". אה, לא, אנחנו כבר ב- 2011…

  9. חנה (ג)

    עוגת הפירות נראית משהו. רק בשבילה נראה לי שהייתי נוסעת לשם:)
    שלא לדבר על הסיכוי לראות במציאות את הלינקולן האדומה!!!

הוספת תגובה