במשך כל ארבעת הימים שבילינו במינכן ניסיתי למצוא את ה- Weisswurst המפורסמת כל כך (נקניקיה לבנה מבושלת במים ומוגשת עם חרדל מתוק ופרצל) ופשוט לא הצלחתי. זה כאילו שלא הצלחתי למצוא דוכן פלאפל בארץ. אמרו לי שזה מוגש רק בבוקר, אולי בגלל זה.
היתה לי הרגשה שאיך שאני אגיע לברלין, דווקא אז אני אמצא אותה. וכך היה. הלכנו ברחוב ונתקלנו בלוח גיר בכניסה למסעדה. מהלוח זיהינו מיד את שמה מתנוסס בגאון וסנטימטרים לידה נכתבה גם שמה של הנקניקיה הידועה של ברלין, Currywurst. הסתכלנו אחד על השני וללא מילים נכנסו למסעדה.
(Weiss)
(Curry) (Weiss vs. Curry)
עוד הזמנו במסעדה:
ראדלר, הבירה הלימונית ובירה עם קולה (איכס).
מרק תפוחי אדמה, שהיה נהדר. היו בו קוביות קטנות של בייקון שעשו את כל הטעם, אך הוא הגיע עם לחם מעט יבשושי.
מוזר ומעניין בעולם
בטיולים כאלו, כשאתה ישן בהוסטלים ולא קובע תוכנית קבועה ומוגדרת מראש, יוצא לך לפגוש אנשים ממקומות שונים בעולם. בברלין בקושי אכלנו אוכל גרמני אמיתי, אלא יותר נתקלנו בחוויות אוכל משונות ומעניינות.
בהוסטל היינו בחדר עם אוסטרלי ממוצא ויאטנמי. הוא אמר שיש מסעדה ויאטנמית טובה ממש ברחוב לידנו בשם: Monsieur Vuong. בכלל, כל הרחוב ההוא היה מלא במסעדות אוריינטליות שונות.
זו היתה הפעם הראשונה שמישהו הזמין בשבילי אוכל ופעם ראשונה שזה היה בשפה אחרת.
למנה ראשונה קיבלנו לשולחן Spring Rolls, סוג של אגרולים קטנים עם רוטב לטבילה. האגרולים הכילו חזיר, גזר, סלרי, איזשהו סוג מיוחד של פטריה וצופו בבצק פריך. הם היו קצת פיקטניים ושומניים, אבל טעימים מאוד. הרוטב היה רוטב דגים עם בצל ירוק, שום, צ'ילי וכוסברה. סיכום המנה: א' – אני לא אוהבת דגים, ב'- אני לא אוהבת כוסברה, ג'- זה היה מעולה.
מסתבר שהויאטנמים מכניסים רוטב דגים וכוסברה בשפע כמעט לכל דבר. אני לא מחובבי הכוסברה ואפילו משונאיה, אבל הכוסברה לא הפריעה לי ליהנות מהאוכל בכלל, דבר שהפתיע אותי מאוד.
אני קיבלתי מנה של מרק ויאטנמי מסורתי (מסתבר שעל פי טיב המרק הזה אפשר לדעת על טיב המסעדה עצמה. ויאטנמי המחמד שלנו טעם ואישר שמדובר במרק משובח). המרק נקרא: Pho Soup. היו בו נודלס אורז, עוף, נבטים, כוכב אניס (לא הרגשתי), ג'ינג'ר וכמובן כוסברה. ביד אחת לוקחים נודלס עם צ'ופסטיקס וביד השניה כף מרק, שמים את הנודלס על הכף ונותנים ביס. אני מאוד נהניתי ולדעתי זו היתה המנה הטובה ביותר על שולחן.
ידידי קיבל קערת נודלס (Glass Noodles). האטריות נראות כמו שהן נקראות, שקופות, דקות ונראות עשויות מזכוכית. מעליהן היתה ערימת עוף, כרוב, גזר וכוסברה. מנה נחמדה.
ויאטנמי המחמד שלנו הזמין לעצמו מנה שנקראת Bo Kho. היא הכילה בשר בקר, נודלס אורז וחלב קוקוס. היא הייה מצוינת!
בסך הכל אני חושבת שלא הייתי כל כך נהנית שם אם לא היה בחברתי ויאטנמי שיסביר את המסורת ואת הטעמים. הוא הפך את הארוחה לחוויה טובה שתישמר בזיכרון ובזיכרון הקיבה.
ביקור ב Ka De We
אז כמו שדני כתב והמליץ בפוסט שלו, הלכנו לבקר בקניון מגניב ויוקרתי, שבקומתו השישית מעין סופר ענק עם המון סוגים של כל דבר אכיל. האמת שעכשיו אני נזכרת שבכלל שכחתי לבקר בקומה השביעית, שם יש מסעדות, אם אני לא טועה.
(הרים של שוקולד)
(שוקולד בצורת מכוניות וכלי עבודה)
(גבינות)
(אגסים משומרים) (פטריות משומרות בקופסא בצורת פטריה!)
התיישבנו לאכול באחד ה"איים" של המסעדות. חוץ מהקולה הקטנטונת שקיבלתי, האוכל עצמו היה נחמד. הזמנתי ראגו עוף והגיעו אתו גם תפוחי אדמה בסגנון ל"ג בעומר.
בדרך לאיזה אתר תיירותי כזה או אחר נתקלנו בכלבו אסייתי מענין, אז נכנסנו כדי לחפש משהו לנשנש. חשבנו שההצלחה הויאטנמית תחזור על עצמה וטעינו בגדול.
השקית הירוקה – צ'יפס בטעם אפונה. זה היה הדבר היחידי הנסבל.
לידה – משקה קיווי גועלי ולידו משקה שבאמת לא ידענו מהו. בכל אופן, זה היה דוחה.
הדבר הורוד והרך זו עוגת אורז לא טעימה ולידה עוגת אורז עם קצח לא טעימה. הקניה היתה משעשעת אך לחלוטין לא מוצלחת.
Big Kahuna Burger
ביום האחרון הלכנו לאכול בסטייק-האוס אמריקאי בהמלצת אמריקאי שעשה לנו סיור בברלין. אכלנו שם המבורגרים שהיו טעימים מאוד, אבל בעיקר נהנינו מהברמנים שתפעלו את המקום ביעילות רבה בתוספת בידור מוצלח. זה לא היה כל כך קשה לעשות לאור העובדה שכולם היו שיכורים.
כשאתה מזמין המבורגר אתה מקבל מגוון רטבים חריפים שכיף להסתכל עליהם כי התוויות משעשעות. אני לא זוכרת איך הגענו לזה, אבל אחד הברמנים הוציא בשקט בשקט מהמסתור הסודי שלהם מאחורי הטקילה עוד בקבוק רוטב וטען שהוא החריף ביותר, לכן הם שמים אותו בצד, כדי שלא יתנו אותו בטעות למישהו.
אני הזמנתי המבורגר עם גוואקמולי וסלסה וזאת אחרי ששאלתי בנימוס אם יש להם גוואקמולי. שאלתי בנימוס, כי מצאתי בתפריט הערה מזהירה:
*** Note to the Fat Stingy Gonzales burger. It is very difficult to find perfect avocados and chilis here in Berlin, where up until 19 years ago there weren't even bananas. Instead of making shitty guacamole with bad avocados, we sometimes choose to have no Gonzales. We are sorry, we don't like it either.
וידידי הזמין המבורגר ברוטב גבינה כחולה. הוא טען שהיה מצוין ומאוד dripping.
עוד הערה מקסימה מהתפריט:
P L E A S E
At least TRY
eating the damn burger
with your hands.
All you uptight people with your forks and your knives are driving us crazy.
And for God's sake don't order your meat well done.
Note: Burger eating does not require a fork and knife.
It ruins the burger, violates several laws of nature and drives the cook nearly to the point of running amok with a hot spatula. We don't provide big rolls of paper towel for nothing. Please pick it up and get it into you, it's just better that way.
לסיכום, היה טיול גדוש באוכל גרמני טעים, אוכל ויאטנמי מעולה וסניפי דאנקין דונאטס שהפכו לי כל יום שמח ליום שמח יותר.
הכל נשמע ממש כיף. אני כל כך מזדהה עם ההערות על התפריטים. מגניב לראות מישהו מביע דעה בעניין. אני מרגיש אותו הדבר כשאני רואה מישהו אוכל פיצה וצ'יפס עם סכין ומזלג. צריך ישר לזרוק אותם לכלא. שוב הלימונדה הזאת? נו, מה יהיה איתך?
לגבי האגסים המשומרים, האגסים הם לא העיקר כאן. זה שנאפס אגסים ידוע בשם ויליאמס – או וילי, כמו שקוראים לו בחיבה.
כל הכבוד על הנקניקיות הלבנות.
ועוד מעניין בשנאפס הזה הוא איך שמכניסים את האגסים לבקבוק.
לפי הבנתי וככל שידוע לי את בקבוק שמים על האגס כשקטן
ונותנים לו לגדול כך
זה נכון.