בווארי: מסעדה ב”מפעלי המנועים הבוואריים”

מאת דני עוזיאל ~ 24 בספטמבר, 2017

WP_20170905_017

בפעם השניה בחיי הייתי במסעדה שקשורה אל תעשיית הרכב הגרמנית ושרדתי כדי לספר על כך. למי שלא שמע על “מפעלי המנועים הבוואריים” מדובר בחברת BMW, אשר מפעילה במינכן תשלובת של מוזיאון ומרכז מבקרים מפואר. חוץ מאוכל מעניין, יש שם גם כלי רכב.

לפני שיצאתי לבקר במוזיאון BMW, בדקתי את האפשרויות הקולינריות  וראיתי שיש שם קפיטריה מושקעת מאוד.  אחרי הביקור במוזיאון המעניין, אבל בעייתי מבחינה היסטורית, פניתי לקפיטריה.  מבט במקום ובתפריט הבהיר שאכן מדובר בקפיטריה מושקעת במיוחד, אבל היא היתה עמוסה במבקרים שגם הם חשבו שהגיע הזמן לארוחת צהרים.  החלטתי לעבור את הגשר המחבר את המזיאון אל מרכז המבקרים ולחפש שם אופציה לארוחה. מיד אחרי הכניסה שמתי לב למסעדה קלילה בשם “בווארי” שנראתה מעוצבת ומעניינת. למרות שהיא נמצאת בחלל המבנה הענק, מעצביה הצליחו ליצור בה רושם של ישיבה בגינה. כן, אני יודע שכך נראות חלק מהמסעדות הגנריות של קניונים, אבל כאן היה ברור שמדובר במשהו אחר. בירור אצל המארחת הבהיר שיש מקום לסועד יחיד וכך הובלתי אחר כבוד לשולחן.

המשך קריאה »

סטייק?

מאת דני עוזיאל ~ 12 בספטמבר, 2017

WP_20170821_003

  צלע עם עצם נקיה מהסחות דעת

בשר בקר ישראלי יכול להיות טוב? בודאי שלא, זאת התשובה המקובלת וההגיונית. בעקבות שמועות ששמעתי על בשר ישראלי אחר ערכתי לא מזמן ניסוי והתוצאה היתה מפתיעה.

מזמן לא היה לנו כאן פוסט בשר רציני. נראה שמאז שעורכנו עבר לצד האפל מפלס ה-B12 בשפונדרה ירד משמעותית. חווית בשר מעניינת שאירעה לי לאחרונה מהווה עילה טובה לחזור למקורות.

לפני מספר חודשים הזדמן לי לקרוא על מבחן טעימות השוואתי שנערך באחד ממקדשי הסטייקים בת”א ושבו סטייקים מבקר רמת הגולן קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר בהשוואה לאושיות בקר כמו אנגוס אנגלי ושרלואה צרפתי. לקראת אירוע שדרש ארוחה טובה החלטתי לנסות בעצמי. הבחירה הטבעית לקנייה היתה מעדניית איוו בירושלים – בית מרקחת ידוע ומוכר שאנשים כמוני מגיעים אליו רק לרגל אירועים מיוחדים, וגם זאת אחרי נטילת הלוואה בבנק.  יחד עם זאת, בעל הבית ידוע כאחד המומחים הגדולים ביותר בארץ לבשר. הנתחים בויטרינה נראו מעולים ואחרי התלבטות לא קצרה החלטתי לקחת סטייק צלע עם העצם במשקל של כ-650 גרם וטיבון עגל במשקל של כ-700 גרם – שניהם מבקר רמת הגולן שיושן במקום. ליד הכניסה ניתן לראות את מקרר היישון של המעדניה ובפנים היו כמה נתחים מרשימים מאוד ממקורות שונים.

המשך קריאה »

ביקורת ספר: הסכנה האדומה

מאת דני עוזיאל ~ 1 בספטמבר, 2017

WP_20170820_002

אניה פון ברמזן, אמנות הבישול הסובייטי: ממואר על אוכל וגעגועים, הוצאת הכורסא וידיעות ספרים, 2016.

"אדם אוכל מרק במסעדה במוסקבה ולפתע מגלה בתוכו בורג חלוד. הוא קורא למלצר ומתלונן. המלצר עונה לו: 'טבריש, בשביל 25 קופיקות ציפית לקבל את כל הטרקטור!?'".

תרבותה של ברית המועצות היתה לכל אורך תקופת קיומה תעלומה גדולה לעולם שמחוץ לה. בתקופת המלחמה הקרה השקיע המערב אין-סוף משאבים בניסיון לפצח את התעלומה. אחד הרמזים הגדולים למתרחש בברה"מ היו אין-ספור הבדיחות הפוליטיות שזלגו למערב. במהלך קריאת הספר לא יכולתי שלא לחשוב על הבדיחות הסובייטיות הרבות ששמעתי לאורך השנים, בייחוד לאור שימוש בחלק מהן בתוכו.

המשך קריאה »

לא סורבה, גרניטה

מאת עודד ~ 18 באוגוסט, 2017

תפסתי פינה מוצלת ללא שכנים בפסטיבל להצגות ילדים בחיפה והתייחדתי עם תפוח. נגשה אלי אם צעירה, דוחפת עגלה גדושה בתינוקת.

"אתה יושב פה רגע?", שאלה.

"אה… כן?", עניתי בתמיהה לאן מובילה השאלה.

"יופי", אמרה, "שים עליה רגע עין, אני הולכת לעשות פיפי".

השאירה אותי עם עגלה וילדה המומה ונעלמה בשיחים מאחור. כעבור דקתיים חזרה והודתה לי.

כזה עוד לא קרה לי. כבר אמרו לי שאני משרה אמינות ובטחון, אבל זה מוגזם. התופעה, שאגב מקובלת מאד גם בצרפת, נקראת שם pipi rustic, כך פיטר מייל.

המשך קריאה »

אוכל של אולם התעמלות: The German Gymnasium, לונדון

מאת דני עוזיאל ~ 5 באוגוסט, 2017

WP_20170422_321

אני אוהב מסעדות שפועלות בתוך מבנים היסטוריים, ובמיוחד במבנים שהפונקציה המקורית שלהם אינה שגרתית ואינה קשורה בהכרח לאוכל. הייתי כבר במסעדות ששכנו בממגורת תבואה, בלול (כמה מסעדות למען האמת), במוסך, בבית חרושת לבטון (סוג של מסעדה) ואפילו בתחנת כיבוי.

הודות להמלצה אגרסיבית מאחותו של אחד מבעלי העסק, שאף טיפלה בהזמנה, הגעתי למסעדה שפועלת בתוך מבנה ששימש אולם התעמלות. כבר נשמע מוזר, לא? זה נהיה מוזר אף יותר. הבניין שנבנה ב-1865 במימון אגודת הספורט הגרמנית בלונדון היה אולם ההתעמלות הייעודי הראשון באנגליה והוא אף אירח את אירועי הפנים של אולימפיאדת לונדון ב-1866.

המשך קריאה »