שומר נפשו ירחק: מסעדות איטלקיות בגרמניה

מאת דני עוזיאל ~ 2 ביולי, 2018

WP_20180425_002

  המנה שבזכותה נכתב הפוסט: מנה עיקרית בארוחה עסקית במסעדת Acetaia

כמו בכל העולם, גם בגרמניה ישנה כמות אדירה של מסעדות איטלקיות. ככל שמתקדמים לדרום המדינה נראה שהכמות שלהן עולה. מעבר לכך, נוצר הרושם שהתפריט האיטלקי משפיע על תפריטיהן של מסעדות אחרות בדרום וכבר זכיתי לראות תפריט של מסעדה אסייתית שכלל מנות פסטה.

חלק גדול מהמסעדות האיטלקיות נמצאות בבעלות מהגרים איטלקיים, אבל ישנן גם מסעדות בבעלות יזמים גרמניים שהחליטו לנצל את הפופולריות הרבה של המטבח האיטלקי בארץ הקרטופל והזאוורקראוט.

המשך קריאה »

המלצה וקוץ בה

מאת עודד ~ 16 ביוני, 2018

אני בעצמי לא בטוח האם הדברים הבאים הם המלצה או אזהרה, החליטו בעצמכם.

snyders

לא מאד מזמן אוֹרי המליץ לי לטעום את חטיף הבייגלה האמריקאי Snyder’s. טעמתי. יש ברירה? חבר מבקש. זה היה מצוין. טוב יותר מכל בייגלה אחר שטעמתי. ומכיוון שאני חשדן מטבעי (ואולפתי היטב ע"י צמחונית שוחרת בריאות), בדקתי מה ברשימת הרכיבים. ואמנם, כפי שניתן היה לצפות, לא במקרה זה כל כך טעים. להלן הרשימה (של הטעם דבש, חרדל ובצל) מאתר החברה:

Enriched flour (wheat flour, niacin, reduced iron, thiamine mononitrate, riboflavin, folic acid), palm oil, water, sugar, onion powder, maltodextrin, dextrose, whey (milk), salt, vinegar powder (maltodextrin, modified corn starch, vinegar), honey powder, hydrolyzed soy protein, mustard [(vinegar, water, mustard, salt, turmeric), maltodextrin, corn starch], wheat starch, yeast, spices, extract of turmeric, citric acid, horseradish powder, natural flavors, soda.

(התמונה מעמוד הפייסבוק של החברה)

ומכיוון שכך, עם כל הצער שבדבר, אמרתי גומר שאני לא נוגע בזה יותר ולפני שהספקתי לומר יעקב אבולעפיה התחלתי להרגיש בריא יותר עם עצמי. את יתרת השקית חיסלתי בתוך כמה דקות ומרגע שנתרוקנה זו לא הפסקתי לחשוב על הטעם הבא שאנסה. זה אולי נשמע לכם סותר, אבל זה

המשך קריאה »

ולסטיה הבאה: אספרגוס וצ'יפס

מאת דני עוזיאל ~ 13 במאי, 2018

P5233270

  עיריה מעניינת יש להם בברמן

לאורך השנים הקדשנו לאספרגוס הלבן מספר פוסטים. הצגנו את המנות העיקריות שמכינים ממנו, כאשר שיטת ההכנה העיקרית היא באמצעות בישול עדין.

לאחרונה נתקלתי בשיטת הכנה שערורייתית, וזאת במקום בו הייתי מצפה להיצמדות קפדנית למסורות בישול האספרגוס. בשעת עצירת ביניים בעיר ברמן הלכנו לאכול ארוחת צהרים מאוחרת במסעדה שנמצאת במרתף בית העיריה. זהו אחד הטיפים הקולינריים המשונים שאני יכול לתת למי שמבקר בגרמניה: הגעתם לעיר ואתם לא יודעים היכן לאכול, נסו לברר אם במרתף בית העיריה ישנה מסעדה. בד"כ תמצאו במיקום המוזר הזה מסעדה טובה שמגישה מנות מסורתיות בביצוע קפדני. ברבות מהן מציעים משקאות מקומיים מעניינים. מסעדת העיריה של ברמן נמצאת באחד מבתי העיריה המרשימים ביותר שראיתי. כשיורדים מהכניסה הלא-מרשימה מתגלה מרתף רחב ידיים ועתיק. מאפיין בולט של עיצוב הפנים הן חביות היין הענקיות. ברמן אמנם לא נמצאת באזור ייצור יין, אבל בעבר היתה זו עיר מסחר חשובה וחלק גדול מסחר היין של גרמניה התנהל דרכה. כתוצאה מכך העיריה מחזיקה עד היום בחנות מרשימה לממכר יין וחלק מהיינות המעניינים זמינים במסעדה.

המשך קריאה »

השוקולדים של סלמא

מאת עודד ~ 12 במאי, 2018

לפני כשנה בערב חשוך, בשעה אפלה, פסעתי ברחוב סמוך לשוק הכרמל.  זר לא בלתי חשוד יצא מבית קפה בלתי מסומן ונעל מאחוריו את הדלת. כששם לב לנוכחותי החלו מיד חילופי דברים.

זר: "אתה אוהב שוקולד?"

אני: "מאד!" (אתה רוצה לשבת בכלא?)

זר: "יש לי קרואסון שוקולד, רוצה?” (מראה לי שקית נייר חומה)

אני: "לא, תודה רבה." (חוץ מזה, אמא אמרה לי לא לדבר עם זרים. ממשיך ללכת, מוכן לכל תפנית, מנסה להזכר איפה שמתי את הנונצ’קו שלי)

בלי שום קשר, מספר חודשים מאוחר יותר, הצמחונית קבלה שי: חפיסת תמרים ממולאים בשקדים ומצופים בשוקולד. על אף סלידתי הבלתי מובנת משילוב הטעמים של שוקולד ופירות, מצאתי את הנ”ל טעימים מאד.

המשך קריאה »

נקניקיות עם גרשיים

מאת עודד ~ 27 באפריל, 2018

מי דביל? אני, כנראה.

ידעתי שזה חם, המח שלי צעק לי שזה חם, כל נורות האזהרה נדלקו, כל הצפצופים צפצפו ובכל זאת, בניגוד לכל הגיון, היד שלי הרימה את עצמה, לקחה תפו"ד לוהט שלפני עשר שניות יצא מהתנור וזרקה אותו לפה. למה? מה הרעיון? איך עוצבה תורת הלחימה? מי נתן את ההוראה?

אני יודע, זה הציפוי הזה שלו! חום אדמדם כזה, חריף, פריך אבל קרמלי-מתקתק. נו, ברור, איך אפשר לעמוד בפני עונג צרוף שכזה? מה המח מבין בכלל, אם הוא ניסה לבטל את הפעולה של היד? מה זה מעניין עכשיו כוויה בלשון? האף קלט כבר לפני רבע שעה שמשהו טוב קורה שם, בתנור. זה היה אך טבעי שהיד תעקוף את ההוראה של המח להשבתה כללית. בכל זאת, היא והאף עובדים כבר הרבה שנים ביחד, כן? הוא מריח והיא נשלחת, היא קוטפת והוא מזהה, משלימים אחת את השני, מתעלמים בבוטות מפקודות של המח והכל בהנהגתו של הפה. אין לו בלמים, לזה. כמו ילד קטן:

“!Give me, give me! I need, I need”

המשך קריאה »