מבשלה קטנה-גדולה: Giesinger, מינכן

מאת דני עוזיאל ~ 1 בדצמבר, 2018

DSC01361

אורחים לפעמים מועילים. באביב הזמנו מספר אנשים לבראנץ'. היה כנראה מוצלח כי את שלוש האורחות העקשניות האחרונות היינו צריכים לגרש לקראת ערב במקלות ואבנים. אחד האורחים, שדוקא הלך מוקדם יחסית בגלל חמרמרת של זוגתו (מהערב הקודם, לא קשור אלינו), הביא איתו בתור תשורה שישיית בירות של מבשלת גיזינגר. הוא סיפר בהתלהבות שהמבשלה לא קטנה, אבל עדיין נחשבת קטנה ועצמאית במונחים מינכנאים.

המשך קריאה »

חוות האנוי

מאת עודד ~ 20 בנובמבר, 2018

את חוות הנוי גילינו במקרה. היא היתה שם כל הזמן, רק שלא ידענו עליה. במרכז עמק חפר, בסמוך לכפר מונאש ומכללת רופין היא נמצאת. החווה הוקמה כשנה לאחר פרוץ המדינה כתחנה לפיתוח צמחיית נוי ותרבות, אקלום, ריבוי צמחים והדגמה (כך אתר החווה). היא פתוחה במשך כל ימות השבוע למבקרים (ללא תשלום) והיא מה שאני אוהב לכנות מקום מגניב לאללה. בגן הבוטני הזה אפשר לטייל בינות לעצים והשיחים המיוחדים, לנוח בצלם ואף לפקנק. האינדיאניות נוסעות לשם מדי פעם במסגרת בית הספר ליום של התנדבות בחווה וגם זה מגניב.

חוות הנוי

בחווה מתקיימים סיורים וסדנאות, בהם גם פעילויות לילדים ואני ממליץ בחום לעקוב אחרי הפרסומים בעמוד הפייסבוק שלה.

 

גם את מסעדת האנוי התל אביבית, שקיימת כבר חמש שנים, לא הכרנו עד לאחרונה. הספקנו להיות שם שלוש פעמים ולאכול פעמיים (באחת הפעמים השולחן הפנוי היחיד לא מצא חן בעיני, אז הלכנו).

המשך קריאה »

טיול שורשים במרוקו: שומרי כשרות, צמחונים ואחד אוכל-כל

מאת הילי ~ 21 באוקטובר, 2018

הקדמה ראשונה

אם יהיו אי דיוקים בנושאים מסויימים, אני מתנצלת מראש. המידע שיש בידי הוא בחזקת תורה שבעל-פה ויתכן שיפלו בפוסט זה שיבושים.

 

הקדמה שניה

20181010_094055

(פאתי המלאח במרקש)

רחל, חמותי, ילידת מרוקו והמדריכה האמיתית שלנו בטיול, סיפרה לנו שבכל עיר גדולה במרוקו, לרובע שבו התגוררו היהודים קראו "מלאח". "מלאח" בערבית מרוקאית פרושו "מלח". הסיבה לשם זה היא שבעבר היהודים היו אלו שמכרו מלח לשאר תושבי העיר והתפרנסו יפה ממסחר זה. עוד הזהירה אותנו רחל ואמרה שהאוכל המרוקאי האותנטי, לא זה שעושים בישראל, הוא לא כל כך טעים. מהר מאד התברר לנו שרחל צודקת. שרוליק גיסי ואיתמר בן זוגי הסבירו זאת בכך שכשיהודי מרוקו עזבו את מדינתם, הם לקחו איתם את כל המלח ומאז האוכל במרוקו תפל.

ובכל זאת יש מה לספר!

מרוקו היא ארץ עשירה במגוון שפות, מראות, אנשים, נופים וטעמים. ביקרנו בערים הגדלות כמו קזבלנקה ומרקש וגם באזורים מרוחקים יותר כמו אירפוד וורזזאת. אני פחות טובה בלתאר מקומות, אבל אשמח לכתוב על אוכל.

המשך קריאה »

מינכן: המשך החיפוש אחר בירות עם טעם

מאת דני עוזיאל ~ 16 באוקטובר, 2018

WP_20181005_002

הדומיננטיות של מבשלות הענק באוקטוברפסט עודדה אותי להמשיך את המסע בעקבות המבשלות הקטנות של מינכן. שיחות עם מקומיים והיתקלויות מקריות הביאו אותי לשלוש מבשלות נוספות ושונות מאוד אחת מן השניה. במשך שלושה ימים רצופים נסעתי אחרי העבודה אל מבשלות ובדקתי מה מתרחש בסצנה. מסתבר שהרבה.

WP_20181004_006 

  אחד המראות העצובים ביותר שיש: גן בירה ריק בדמדומים

 

Forschungsbrauerei

את הטיפ על המבשלה הזאת קיבלתי מסטודנט חובב בירות שחלק איתי שולחן במשרד. התברר שהוא גם עובד בחנות בשר וכך קיבלתי ממנו כמה טיפים על בשר מקומי, אבל לא לשם כך התכנסנו.

המשך קריאה »

ג’ין לפפונים

מאת עודד ~ 12 באוקטובר, 2018

שיעור בערבית, שלהי כתה י'. התלמידים מכונסים בכתה, המורה מדברת, אני עסוק בלנגן על גומיה קטע בס של אולארצ'יק מ"ערב חד פעמי קונבנציונלי". אנחנו שישה תלמידים, מורה וארון. זהו, אין עוד מקום בכתה. כשאתה מנגן על גומיה כולם שומעים. אומרת המורה:

"עודד, מה אתה עושה?"

– "הממ?"

"מה אמרתי?"

למרות שהייתי מרוכז מאד בגומיה, הצלחתי איכשהו לחזור במדויק על המשפט האחרון שהיא אמרה, אבל זה לא בדיוק מה שהיא רצתה לשמוע (או בדיוק לא). לפעמים אנשים אומרים דברים שהם לא מתכוונים אליהם. על כל פנים, במקום לשבח את חלוקת הקשב המופלאה שלי, היא צעקה עלי (לראשונה בחיי): "עוף החוצה!".

אני דווקא אוהב את הספריה, מצאתי חוברת אסטריקס נחמדה לקרוא.

יום אחר, אותה כתה, אותה מורה, אותו אני. מאחר לשיעור (לראשונה בחיי).

– "שלום, מצטער על האיחור…"

"אתה מצטער?"

– "לא, אבל חשבתי שתשמחי שאמרתי"

"עוף החוצה!!" (פעם שניה ואחרונה בחיי האקדמיים)

אני דווקא אוהב את הספריה, מצאתי ספר טוב של קלנסי. לא חולפות 10 קטנות ואייל מגיע, קצת אחריו עדו, עם חיוך על הפנים, אלעד וצפרא מיד אחר כך. רק מורן נשארה בכתה. מעניין, מורתנו לא היתה עצבנית כל כך בתחילת השנה. כנראה שעשינו משהו לא נכון. או שהיא.

cucu gin2

מפה לשם, גיליתי שגורמים חתרניים שתלו מלפפונים בג'ין שלי.

המשך קריאה »