סוף עונת המלונים

מאת עודד ~ 30 בנובמבר, 2016

הי הביטו למעלה

הצמחונית קבלה במתנה מהעבודה לילה במלון. מתוך אפשרויות הרשת מצאנו את זה הירושלמי, לא רחוק מהשוק החביב עלינו כל כך, ארזנו את האינדיאניות ויצאנו ליומיים בעיר הקודש.

"אתם יודעים שקבלתם את הסוויטה?", שאלה בהתרגשות החיילת בכניסה. לא ידענו. פייר, תְּרגשנוּ. במעלית לא היו עוד כפתורים של קומות מעל הקומה שלנו, אז הנחנו שזה אכן מיקום נחשק. נחשקים נכנסנו אל החדר, התרשמנו מהעיצוב בסגנון פרידריך התעבּן ושחררנו את הבנות לקפץ על המיטות. יצאתי נחשק אל המרפסת, להתנתק מן הניתוק. הנוף לחניון האוטובוסים באמת היה עוצר נשימה. עד שלא ראית אוטובוס מלמעלה, לא ראית אוטובוס מלמעלה. את החרמון קצת הסתיר לי הווילון. התחלתי לגבש הבנה שכולם במלון הזה מקבלים את הסוויטה, או שהאורחים בקומות הנמוכות יותר כועסים מאד עכשיו. הבנות לעומתי היו בעננים, פעם ראשונה שלהן בבית מלון. אני זוכר שגם אני התלהבתי בפעם הראשונה: לרוץ במסדרונות, לשחק במעלית, לקפוץ על המיטות, לאכול קוביות סוכר בארוחת הבוקר. עבר לי מאז, אני מעדיף את הבית. אין כמו הבית, למרות הנמלים.

המשך קריאה »

יש הרבה דגים בים

מאת דני עוזיאל ~ 14 בנובמבר, 2016

WP_20161029_001

  שמגלה: דג מלא בעצמות ולא נוח להכנה במחבת, אבל טעים!

אז זהו, אין כבר הרבה דגים בים, אבל עם הגעת החורף (סוג של) החלו להופיע בדוכני הדגים דגי הים המעניינים של מזרח הים התיכון. בביקורי האחרונים בברייטון ובלונדון בדקתי מקרוב את מצב הדגים אצל סוחרי הדגים ואני חייב לציין כי גם שם המצב לא נראה טוב מדי. דומה שבאנגליה משפחות הדגים העיקריות שעולות על שולחן האוכל הן הבקלות והשטוחים למיניהם. דגים טעימים, אבל לא מסעירים. פה ושם ישנם דגים מעניינים יותר, כמו שד הים בעל הראש המפחיד, הגורנרד האדום בעל הראש המצחיק והמקרל האטלנטי בעל הראש השפיצי.

WP_20160409_002

  בחנות דגים גדולה בנמל שורהם. סחורה יפה, אבל על אי היינו מצפים ליותר

 

המשך קריאה »

בקבוק או פחית?

מאת דני עוזיאל ~ 6 בנובמבר, 2016

WP_20161002_005

כתבנו זכה בפעם הראשונה בחייו לקבל בירה בפחית במסעדת עלית, חווה הלם קשה ושרד את החוויה המטלטלת כדי לספר על כך. מי מגיש במסעדה בירה בפחית ולמה האו"ם מרשה זאת?

אני לא זוכר מתי שתיתי בפעם האחרונה בירה מפחית. זכורה לי מסיבה של החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית איפשהו באמצע שנות ה-90, כאשר פרופסור ידוע להיסטוריה גרמנית הביא אספקה של פחיות ביטבורגר, ששימחו מאוד לבב אנוש. אבי נהג לעיתים לקנות פחיות של בירות שסירבתי לשתות מבלי שמהלתי אותן קודם בכמות גדולה של ספרייט כדי להעלים את הטעם הרע.

המשך קריאה »

ניו זילנד – ארוחות על גלגלים, חלק ב'

מאת עינת ~ 29 באוקטובר, 2016

ארוחות ערב בפארק

ארוחת הערב היא גולת הכותרת של הקמפינג. לוקחים את הזמן ואת תכולת האוטו אל המטבח הראשי בפארק ומאלתרים ממה שיש. לפעמים קופצים לסופר הקרוב בדרך חזרה מהטיול ומצטיידים בבשר, ולפעמים הארוחה מתבססת על רק על פחממות.

הבשר שם נפוץ מאוד וזה לא משנה מאיזו מדינה הגיעו האנשים, נראה כאילו זה מצרך כל כך בסיסי אצלם, שבלעדיו לא קיימת ארוחה. ויש כבשים לכולם. אולי יש כאלה שישחטו אותי על זה, אבל מכל מנות הכבש המגוונות בניו זילנד, עדיין העדפתי בשר פרה.

בשר

מקררי הבשר בסופרים שם עמוסים בסוגים שונים של בשר טרי, בהמון וריאציות חיתוך – חתיכות קטנות, חתיכות גדולות, קצוץ, שלם, פרוס דק, פרוס עבה, עם עצם, בלי עצם… הכל. וממש לא יקר.

המשך קריאה »

על שום ועישון

מאת עודד ~ 22 באוקטובר, 2016

garlic and plastic

בסופר היה מבצע – שתי חבילות שום ב-13 ₪. יפה. בחרתי כהרגלי 2 רביעיות ברשת לבנה (שום שמגיע מסין), ורגע לפני שהנחתי אותן בעגלה ראיתי שיש גם שום ישראלי. שום ישראלי? אני ציאני! (/דודו טופז). החלפתי את הסיני בישראלי והרגשתי שאני תורם. מאוחר יותר שמתי לב שהחבילה הישראלית כוללת, פרט לשקית הפלסטיק, עוד מגש פלסטיק לייצוב ועיצוב. ריבונו של פתח תקוה, זה הרבה פלסטיק! Why like this?

מה שקרה אחר כך לא שייך ואני לא רוצה לדבר על זה.

מה שקרה אחר כך, זה שהשום הישראלי נבט תוך כמה ימים בחממת הפלסטיק שלו. אז לא השתמשתי בו, אבל הגינה שלי מלאה עכשיו בשום שנובט בשמחה. לא נורא, לא קרה כלום.

המשך קריאה »